אל תכתבו סתם דברים
אל תכתבו סתם דברים,
דברים שעלולים להפליל אתכם
ואתם חושבים "בעוד כמה ימים/שבועות/חודשים/שנים
אקמט את זה ואזרוק לפח,
אשרוף את זה ואיש לא ידע.
כי את יום המוות אין לדעת, ואם תמותו היום –
זה לנצח ישאר וכל אחד יוכל לקרוא לצחוק לכעוס עליכם.
אני אתן לכם דוגמא לדברים שלא כדאי לכתוב:
אתמול יצאתי עם חבר שלי וחבר ממש טוב שלו,
ישבנו לאכול פיצה, ואז חבר שלי התחיל לומר לי שאני עושה שטויות בחיים, שסמים אלכוהול וסיגריות זה לא טוב..
אני צחקקתי ואמרתי לו שאני עושה מה שבא לי בחיים, חבר שלו הצטרף לשיחה והצדיק אותי, מאותו הרגע חבר שלי נהיה עצוב.. כל תנועה שלו נעשתה בכבדות האופיינית לזקן מדוכא,
הסתכלתי עליו, הסתכלתי על הבחור שמולו, חיוך מלא שמחת חיים ושובבות, אולי אני טיפשה, אולי זה גיל ההתבגרות, אולי "סחים" כמו חבר שלי יותר יצליחו בחיים..
אבל אני דלוקה על החבר שלו, ניסיתי לכתוב את זה כאן בצורת סיפור, אבל הכתיבה שלי הלכה והתדרדרה,
אני מאוהבת בחבר של חבר שלי
וזה דבר שאסור לכתוב, לא כאן לא בדף
ולא לפלוט כששיכורים.
תגובות (3)
שלום HopelessDreamer,
בחיים אנחנו נצטער על מגוון של דברים, חבל להצטער על הרגע.
הסיפור הקצר שלך מסביר בצורה נהירה את העובדה שבגיל הצעיר בני האדם לא מעריכים את מה שיש להם, יתרה מזו מתעלמים מהעובדה שמה שנעשה כרגע עלול לפגוע בנו בעתיד.
מוסר ההשכל בסיפור הזה להבנתי הוא שאדם צריך להיות שקול בכל רגע בחייו, על מנת שלא נצטער על הרגעים שבו היינו פזיזים. ועדיין יש רגעים שגם פזיזות היא רגע ששווה לנצלו.
תודה על הסיפור הצנוע שכתבת, אני הייתי רוצה לראות עוד כאלו :).
בברכה, מדניאל בכר.
תודה רבה דניאל, האמת לא חשבתי על מוסר ההשכל כשכתבתי, פשוט כתבתי את קורותיי, אני חושבת שדברים כמו מה שקורה בסיפור זה חוויות שבני נוער חווים והם לומדים מהם וצוברים נסיון, לעיתים הפזיזות היא דבר בלתי נמנע ולא תמיד אנחנו יכולים להיות שקולים…
ותודה רבה