אירוניה 1 | הכרטיס

~אירוניה 1~
היה היה איש, לא גבוה ולא נמוך, לא רזה ולא שמן, ואם חשבתם שאני אגיד עכשיו לא עשיר ולא עני, אז… טעיתם.
הוא היה עני. ואני מדגיש את ההיה. טוב, אני אתחיל את הסיפור בלי הקדמות מיותרות:
היה היה איש עני מאוד – אפילו חסר-בית – שבקושי היה לו כסף ללחם. אני אקצר ולא אספר איך הוא נהיה עני, כי לא זה מה שמשנה בסיפור.
הוא היה עני, עד שלפתע יום אחד מצא כרטיס על האדמה, בדרכו לסופר לקנות מעט לחם. אבל זה לא היה סתם כרטיס. זה היה כרטיס מיוחד מאוד ששינה את החיים שלו לגמרי.
האיש מצא כרטיס לוטו – שהתשובות יתפרסמו עוד היום – בעוד שעתיים. האיש לא האמין. הוא התחיל לחשוב מהר האם הכרטיס זכה במשהו, אפילו בקצת כסף, שהיה תורם לו הרבה מאוד.
ואז הוא באמת לא האמין. כעבור שעתיים הוא בדק את התשובות, וראה שזכה בחצי מיליון שקלים. הוא לא חשב פעמיים והשתמש בכסף (דבר ראשון קנה בית, בגדים חדשים ויוקרתיים, מלא אוכל ובזבז על שטויות).
הוא האמין באלוהים, ולמרות זאת חשב שאם הוא ראה את הכרטיס הזה – הוא יכול היה גם להשתמש בו. אבל הוא לא ידע חוק חשוב מאוד… 
אסור לגנוב…
יכול להיות שזה קצת מצחיק – שאיש עני נהפך בן רגע לעשיר של ממש – בגלל כרטיס אחד קטן שמצא על האדמה. אבל זה עצוב – שאיש עני למעשה גונב חצי מיליון שקלים – ויכול להיות שגנב לעני אחר, אפילו יותר ממנו.
אז לסיכום, מה אתם הייתם עושים אלמלא הייתם במקום האיש? משאירים את הכרטיס במקום שבו הוא היה וממשיכים ללכת? הייתם מנסים להחזיר אותו לבעליו? או שהייתם גונבים את הכרטיס ומשתמשים בכסף, בדיוק כמו האיש העני? כי אני לא…