איזון

במהלך החיים אדם חווה רצף כישלונות.
אני מאמינה שיש מעגל מסויים שבו הדברים מתנהלים, יש תקופה שבה הכל מחורבן ונהרס, רע ממה שאפשר לצפות, ויש את התקופות הכי טובות בחיים, ומידי פעם יש איזון.
אז אני מאמינה באיזון, תמיד יש שפל, ותמיד יש גאות, ותמיד אבל תמיד יש תקופות. תלוי על איזה תקופה השפל נוחת. הגאות לא באמת משנה, היא מתברכת בכל תקופה.
וכרגע, זאת התקופה שאני לא מאחלת לעצמי שום כישלון, אבל כמובן שהוא לא שואל אותי.
הוא פשוט מגיע, מתפרץ לחיים שלי וצורח "הפתעה!!".
אז אני משחקת אותה המומה, ומתרגלת מהר מדי, כי הביקורים של השפל כבר ממש מעיקים עליי, אני מנסה להתחבב עליו, להראות לי את החוזק שלו אבל הגאות מגיעה והוא כורע תחתיה ברך.
באותם רגעים אני אסירת תודה שהגאות שלי, ההצלחה שלי, ההשיגים שלי, הם האנשים שאוהבים אותי. שאוהב לעד.
הם מסירים מעלי את קורי הכישלון בכל פעם, ומחדשים בי את התקווה שנקרעה מעלי.
אלו הם ימי אור, שאני מתחננת שהכישלון הזה יתקוף אותי רק בשביל שאותם אנשים יעמדו פה שוב, ובכל זאת יש בי נחמה שאני יודעת שאני לעולם לא אצטרך לקרוא בקול רם לעזרה, כי הלב שלהם קשוב תמיד. והנשמה שלי תמיד לוחשת להם את אהבתי.
הם האיזון שלי.