אופנוע למתחילים (וגם למי שרוצה להמשיך לרכב בבטחה)

אם כן, לנוכח הנתון האחרון שיצא לתקשורת, של השנה הגרועה ביותר מבחינת תאונות הדרכים, (בייחוד בקרב רוכבי הכלים הדו גלגליים), מסתבר שצדקתי. תקופה ארוכה אני מבחין בהתפרעות של הרוכבים הללו על הכביש, בלי לעשות חשבון למשטרה, שפשוט חדלה להפגין נוכחות בביש. אז כנראה, שיש מקום להציג בפניכם את התובנות שלי, בתור רוכב ותיק, על דרך הרכיבה הבטוחה.

הפיתוי היום גדול, כל אחד רוצה קטנוע, גם מי שלא ממש נראה כמו אופנוען.
גם מי שלא נולד חופשי, לרכב עם הרוח (EASY RIDER), קונה היום איזה כלי דו גלגלי, לרוב קטנוע אוטומטי.
אז הנה ה-א"ב של רכיבה בטוחה.

א. להיות מודע לסכנות
שתי שאלות לפני שאתם עולים על אופנוע.
האם אתם רוצים לחסוך זמן (פקקים) וכסף (דלק ואחזקה)?
או האם אתם מתאווים לנסוע מהר יותר, ולעבור בין המכוניות, אפילו בתנועה צפופה?
אם הסיבה הראשונה הביא אתכם להחלטה על אופנוע, אז נראה סביר. אבל אם זאת הסיבה השנייה, אז דעו לכם שאתם מאלו שעלולים לגמור רע עם האופנוע.
האם אתם טיפוס תחרותי, גם על הכביש, או שאתם יודעים להפסיד בכבוד? כלומר מבינים את מגבלות הכוח שלכם, ברגע שאתם עולים על כלי נחות משמעותית, מבחינה בטיחותית.
האם אתה מוכן לפעמים לוותר ולא להידחף, אם מדובר בעיכוב קל. או שאתה מרגיש שאתה חייב, בגלל הכבוד של אופנוען, להמשיך לנסוע ולא לעצור לשנייה…
האופנוע הוא כלי מסוכן, לא יציב ולא סולח – כל טעות אפילו קטנה, תעלה לכם ביוקר. בבתי החולים כבר מכירים את הרוכבים האלו, שמגיעים אליהם באופן קבוע. אני אישית הכרתי בחורה צעירה, נחמדה, שאחרי שעברה תאונת אופנוע קשה, שכל גופה היה מגובס, ישר חזרה לרכב על אופנוע, ברגע שהחלימה…
מי שכבר החליט לעלות על הכלי הדו גלגלי, חייב להכיר גם את הדילמה של הכלי הזה. מצד אחד מי שמפחד (באופן טבעי) להיפגע בתאונה, עלול לרכב בזהירות יתרה ובעצם בחוסר ביטחון. הוא עלול לבלבל נהגים על הכביש, שלא יקלטו מה הוא הולך לעשות ולגרום בעצמו לתאונה. מצד שני, מי שלא מפחד ורוכב בפזיזות, עלול לגמור גם רע. שכן הכלי הדו גלגלי אינו יציב ואין לו יכולת בלימה. זאת בנוסף לכביש חלק, שעלול להפיל אותו. כל עצירת פתע ולפעמים אפילו עצירה מתונה, או עצירה תוך כדי הטיית הכלי לצד, עלולים לגרום להתהפכות. מספיק שיש על הכביש מים עומדים, או עלים יבשים, או בוץ, או חצץ, או חול. במצב של כביש לא בטוח, יש להקפיד לנסוע בלי לתת ברקס ובלי להטות (או להשכיב) את הכלי הצידה.
המשאיות הן כמובן, הסכנה הגדולה לרוכב. בנוסף לעוצמת הפגיעה בתאונה עם משאית, יש לכלים הללו עוד כמה רעות חולות. הנהג שלהם מתקשה לראות את הרוכב הקטן על הכביש, גם אם זה חושב שרואים אותו והוא עוקף את המשאית בבטחה (מדומה). בנוסף, המשאיות שמתדלקות בסולר, עלולות לשפוך לפעמים קצת סולר (ומספיק כמות קטנה, כדי שרוכב לא זהיר יתהפך בגללה). משאיות גם מעמיסות כל מני דברים, שעלולים פתאום להתעופף מהן ולפגוע ברוכב הנמצא בסמוך.
ואחרון אחרון, לא חביב בכלל – הרוחות. יש ימים, בייחוד עם בוא החורף, שאין גשם ואפשר להתפתות ולחשוב שאין גם סכנה. אבל יש רוחות חזקות. בייחוד בכבישים מהירים מסוימים. כך למשל, בכביש שאני נוסע בו הרבה, מראשון לציון ליבנה ולאשדוד, יש רוחות במהירות חריגה. יש גם קטעים מסוימים, בכל מני כבישים ומקומות, ששם הרוחות חזקות מהרגיל. כל מקום כזה, הוא סכנה ממשית עבור הרוכב. אם תפגע בו רוח צדדית חזקה, הוא עלול לאבד את שיווי משקלו. גם ליד בניינים רבי קומות, עלולים להיווצר רוחות חזקות באופן מיוחד, מין מנהרת אוויר כזאת.
כיכר, שנפוצה מאוד היום בדרכים, היא פיתרון לצמתים רבים בעיתיים. היא כמובן מאטה את התנועה ואמורה למנוע התנגשויות בין מכוניות.
אבל זאת גם מלכודת דבש. כלומר לא תמיד הכללים בה ברורים. יש אמנם כלל האומר שכל הנכנס לכיכר, צריך לתת זכות קדימה לתנועה הזורמת בו ויש אפילו כניסות לכיכר עם שלטי זכות קדימה. אבל, הכיכר גם עלולה להיות גורם מבלבל ולרוכב הדו גלגלי סכנת חיים של ממש. לא פעם אתה עלול להיכנס לכיכר, בלי להבחין ברכב הבא משמאלך שנמצא בו. הרכב, כמובן, חושב שזכות קדימה מגיעה לו, (למרות שהחוק אומר שזכות קדימה בכיכר תמיד לרכב הדו גלגלי) ועלול לנסוע מהר, מכדי לעצור בזמן כדי לא לפגוע בך. אז הנה עצה פשוטה, שלרוכב מאוד חשובה. בהיכנסך לכיכר, גם אם היא נראית פנויה, האט והסתכל היטב, אם אין בו איזה רכב בתנועה!

ב. רגל אחת בקבר
אני מודה, הכותרת היא קשה ואני רוצה להתוודות, שאני עצמי עושה את הטעות הזאת פעמים רבות. מדובר בהורדת רגל אחת או שתיים מהאופנוע ותלייתה לצדי הכלי. הדבר מקנה לרוכב הרגשה של ביטחון, ומפצה על ההרגשה שהכלי עלול להתהפך. בייחוד בתנועה צפופה, במהירות נמוכה, בזמן של נסיעה ועצירה תכופות, אז רבים מתפתים להמשך לרכב עם רגליים תלויות לצדי הקטנוע. אבל כפי שכבר חוויתי זאת על בשרי, זה דבר מסוכן. זה קורה אמנם לעתים נדירות ונותן הרגשה ש"לי זה לא יקרה", אבל כף הרגל שנמצא מחוץ לכלי הרכיבה, נתקלת לא פעם באיזה מכשול בדרך ואז, בנוסף לזה שאתה חוטף מכה רצינית, יש סכנה שתתהפך או אפילו תאבד את כף הרגל!
הרוכב צריך קודם כל להקפיד לרכב בצד ימין של הכביש, עם אפשרות לברוח כל רגע לשוליים ולעצור שם. בנוסף, הוא צריך להיזהר מאוד מאוד לא לעקוף, בייחוד לא משאיות במצב כזה ובטח לא להיכנס בין המכוניות או להתערבב בתנועת מכוניות צפופה על הכביש. עליו תמיד לדאוג לאפשרות מילוט לשוליים. רוכב חכם ייתן למצבור מכוניות גדול על הכביש, לנסוע לפניו, כדי לא להיות חלק מהעדר.
לסיכום, רוכב הכלי הדו גלגלי, צריך להיות בעל ביטחון מסוים, כדי שיוכל להשתלב בהצלחה בתנועה. אבל אל לו לקחת שום סיכון מיותר. אל לו להיות תחרותי, להרגיש שהוא צריך להשתלב ולהשתחל בין המכוניות. כל מכונית היא עבורו סכנה של פגיעה ממנה. הוא צריך לשמור מרחק בטוח מתנועה צפופה. להתאים את מהירות רכיבתו לתנאי הדרך, הראות והתנועה.

ג. להיות ראשון על הכביש? עדיף שלא!
אולי גם אתה אהבת את המחזה: "קזבלן", אבל עדיף לך, על הכביש, לא להיות ראשון יא-קאזה. דווקא ההפך. תן לאחרים, לעקוף אותך ואם תרכב אחרי רכב דו גלגלי אחר, תמנע מעצמך הרבה סכנות. ראשית, אם אתה רוכב בשוליים, כמו שרוב הרוכבים עושים, כבר עבר לפניך כלי דו גלגלי אחר ויושבי המכוניות מודעים לתנועה מימינם ולא ישברו פתאום ימינה לשוליים. שנית, כל פגע שיש על הכביש, הרוכב שלפניך יספוג ואתה תדע להיזהר ממנו.
באמת לא נעים לציין זאת, ויסלחו לי כל בנות המין הנשי. בייחוד אלו, שבעצמן רוכבות על כל מני אופנועים והן עולות עלי ברכיבתן ועל גברים רבים אחרים.
אבל אין מה לעשות, אני נתקל בזה כל יום ומזה הרבה שנים (ולא כדאי שתדעו כמה) שאני רוכב. יש הרבה נשים שנוהגות בחוסר זהירות ועושות טעויות פטאליות על הכביש, שעלולות לעלות לרוכב הכלי הדו גלגלי בחייו. לא פעם ולא פעמיים נוכחתי בזה. אם צעירים רבים מרגיזים אותי בנהיגתם הפרועה, הרי גיליתי שהסכנה הגדולה, נשקפת לי, דווקא מאותן נהגות. וגם כן, אין מה לעשות (גם אני נמנה עם אלה) נהגים קשישים הם בעלי חושים פחות מפותחים ועלולים לא להבחין בך, הרוכב. תמיד עלול להית איזה רכב, שברגע של חוסר תשומת לב, או של איבוד הביטחון בזמן נהיגה, יבצע איזה מהלך, שיסכן את חייך. תהיה מודע אם כן, לכל הרכבים בתנועה שמסביבך וקלוט את הרכב שעלול לנהוג שלא כשורה.

ד. אם לא אז למה בכל זאת כן?
ואם אחרי כל האזהרות וההפחדות האלה, אתם שואלים, אז למה לעזאזל הוא מדבר אתנו על הרכב הדו גלגלי הנורא הזה, אז יש לי תשובה.
פעם רכיבה על אופנוע הייתה באמת דבר מסוכן, מכל הבחינות. הכלי היה לא בטיחותי בצורה מחרידה. הברקסים לא היו ברקסים, לא היו איתותים, לא הייתה יציבות, הצמיגים היו על הפנים. הכלים לא היו אוטומטיים, והיו דורשים העברת הילוכים, דבר שבדרך כלל היה גורם שגרע מהשליטה בכלי. אם זה היה המצב פעם, היום, לעומת מה שהיה, זה גן עדן. לא צריך לפרט הרבה, מספיק שאנו יודעים עד כמה תחום הרכב התקדם ברכבים הרגילים. עם הרכבים היום, אפשר בקלות לנסוע במהירויות שפעם היו ממש התאבדות: 120 פלוס פלוס (ולא נרבה פה בפרטים שליליים…) ועדיין לשלוט לגמרי על הרכב וגם לעצור בזמן סביר ודי בטוח. אבל גם הדו גלגלים לא נשארו מאחור. (אם כי לעומת הרכב זה עולם אחר לגמרי, באופנוע אפילו 90 קמ"ש זה לא בטוח כבר). עדיין היום זה עולם אחר לגמרי. הכלי הוא אוטומטי, יש עליו שליטה הרבה יותר גדולה ועוד ועוד. ובנוסף הוא הפך לכל כך פופולרי, שהנהגים כבר מודעים לקיומו על הכביש. בקיצור היום לעלות על אופנוע, זה כבר לא התאבדות, כמו שזה היה נראה פעם. אם כי לצערי, הרבה רוכבים, מתחו את הגבולות של פעם, דבר ההופך עבורם, שוב פעם, את הכלי למשהו שקרוב להתאבדות. אני מבקש, בכל לשון של בקשה, אל תהפכו את הכלי הדו גלגלי, לאופנוע מירוץ על הכביש. לכך קיימים מסלולים וקורסי הדרכה מתאימים!

ה. מה עוד אפשר לעשות?
ובכל זאת, עדיין יש לי עוד אזהרה-עצה בשביל הרוכבים: עדיף לרכב על כלי גדול וארוך יותר, או על מה שנקרא קטנוע מנהלים. שכן הקטנועים הרגילים, הקטנים, של פעם, הם הרבה פחות יציבים על הכביש. ואני ממש מתפלץ כשאני רואה את כל השליחים רוכבים על הקטנועים האלו, ועוד מעמיסים מאחורה ארגזים ענקיים, שמאוד פוגמים ביציבות הכלי וגם חשופים לפגעי הרוחות בחורף.
כלי דו גלגלי קצר, עלול להתהפך כבר בזינוק הראשון. שכן זינוק מהיר מדי, עלול, בגלל ממדי הכלי הקטנים, לסובב את הכלי במקום. לכלי כזה יש בדרך כלל גם צמיגים דקים יותר, בעלי אחיזה רפה יותר על הכביש. עוד סכנה אחת, שנתקלתי בה לא פעם, קורית דווקא בהתחלת הנסיעה, במהירות אפילו קטנה מאוד. מדובר בסיבוב חד של כידון הרכב הדו גלגלי, לכיוון אחד. יחד עם טיפת גז, שמסובבים את המצערת, הדבר מפיל בן רגע את הרוכב על הרצפה. ולא פעם זה קורה, עם מישהו שאתם מרכיבים מאחורה. אז תמיד להתחיל רכיבה בזהירות ותוך תשומת לב מרבית.
אמנם רוב הרוכבים מתרגלים למגבלות הכלים שלהם ומשתלטים עליהם יפה, אבל עדיין הסכנה קיימת. כך למשל הזדמן לי פעם לעלות על אופנוע עוצמתי, שמישהו הביא מחוץ לארץ, בתקופה שבארץ רק סוזוקי ייבאה אופנועים. למזלי, אני אדם זהיר מאוד, ובגלל שלא הכרתי את הכלי נהגתי בו במשנה זהירות. במקום לתת גז כמו שאני רגיל, נתתי מעט והכלי מיד עף קדימה, (בגלל עוצמת התאוצה שהייתה לו) עוד מעט היה בורח לי ומעיף אותי לרצפה.
לכל רכב יש את המגבלות שלו ולגבי הכלים הדו גלגליים, "כבדהו וחשדהו" נכון פי כמה וכמה!
עניין נוסף הוא, כמובן, ההרגל המגונה של הרוכבים, לנסוע בין המכוניות. יש הרבה היגיון בזה שהרוכבים עוברים בין טורי מכוניות עומדות, או עוקפים אותם מחוץ לשוליים הימניים. אבל בתנועה זורמת, גם אם אטית למדי, לעבור בין מכוניות זה בגדר סכנה גדולה. שהרי כל רגע רכב עלול לסטות הצידה ולחסום את נתיב הרכיבה. אבל משום מה, סכנה זאת נעלמת מעיניהם של רוב הרוכבים. ואני מודה, לא קל להחליט מתי אפשר לעבור בין טור מכוניות ארוך ומתי מסוכן. הדבר תלוי כמובן במרווח שהטור משאיר לרוכב. אבל גם מהירות התקדמות הטור היא קריטית. לא פעם מדובר בטור שמתקדם לסירוגין, תוך עצירות. הרוכב הפזיז עלול למהר לנסות לעבור, בדיוק כאשר המכונית זזה ומפתיעה אותו. בנוסף לעצם הפגיעה שהרוכב סופג מהמכונית, הוא עלול גם להיפגע מרכב אחר, שבאותו זמן גם החל לנסוע.
נהג משאית שאני מכיר, שראה אותי רוכב בין מכוניות, אמר שאני נוסע כמו משוגע. למעשה הוא טעה. לרכב בין מכוניות עומדות, זה לא להיות משוגע. כי מכוניות תקועות, ולא זזות, לא עלולות להפתיע אותך ולחסום לפתע את דרכך…
עוד עניין פעוט, אבל מכריע. אני כבר עברתי תאונה בגלל הטעות הזאת. כשאתה עומד עם הקטנוע ברמזור, ורוצה לפנות שמאלה, תשתדל לתפוס את הנתיב הכי שמאלי. אני רואה כל הזמן רוכבים, שעומדים בנתיב הימני ואז פונים שמאלה, תוך שהם חותכים כמה נתיבים בפנייה! ואפילו אם יש לך גם בנתיב האמצעי, אפשרות לפנות שמאלה, עדיין עדיף לך להיות בשמלה, אם אתה פונה שמאלה. זאת מפני, שכמו שקרה לי, הרכב שמשמאלך, עלול, למרות האיסור שיש לו, להחליט לנסוע ישר דווקא!