the slender man

צעדתי בהיסוס על אדמת היער היבשה.
"קייט…קייט!" צעקתי בקולי קולות והבטתי לצדדים.
הערפל הסמיך הקשה על ראייתי. משב רוח קל נשב על עורי החשוף, הרגשתי צמרמורת עוברת בגופי.
ידעתי שלשלוח את אחותי הקטנה לטייל לבדה ביער היה רעיון גרוע, חשבתי בליבי ובעטתי באבן קטנה. ראיתי אותה קופצת ונעלמת בערפל.
"נו קייט, זה לא מצחיק".
"בבקשה, עם אני לא ימצא אותך גרטה תכה אותי".
הפחד הכי גדול שלי היה מגרטה. קייט נהגה לקרוא לה "אמא" שזה מה ששללתי בכל מחיר.
איך אישה זקנה, שהחליטה לקחת אותנו מבית היתומים ומכה אותנו על כל טעות קטנה, יכולה להיקרא בכלל בתואר "אמא"?
רגלי כאבו, כבר כמה שעות אני משוטטת ביער במטרה למצוא את קייט.
"את לא תקבלי אוכל עד שלא תמצאי אותה, פרחחית קטנה!" צעקותיה של גרטה הדהדו בראשי
מיששתי עץ לידי ונשענתי עליו. תחבתי את ידי אל כיס מכנסי והוצאתי את שעוני.
לא ראיתי שום דבר חוץ מעיגול בינוני מחובר לשרשרת.
"אוח לעזאזל, ערפל מקולל" רטנתי והחזרתי את השעון בחזרה אל כיסי.
החלטתי להתיישב ולעשות הפסקה. לפתע הרגשתי מין דף בתחתית העץ.
הוא היה דבוק בנייר דבק לגזע.
משכתי את הפתק והוא התנתק מן העץ.
ניסיתי לראות מה כתוב בו, אך בגלל אותו ערפל מקולל יכולתי רק למשש את הדף.
וככה ישבתי, במשך כמה דקות ומימשתי את הדף עד שבסוף הערפל התפזר במקצת.
הבטתי בדף. היה כתוב בו בכתב יד עקום: "אין עיניים, תמיד צופה"
גיכחתי לעצמי, עם הילדים הטיפשים שכתבו את הפתק חושבים שהם יפחידו אותי, אז הם טועים.
רגע לפני שתחבתי את הפתק לכיסי ראיתי מזווית עיניי מין עיגול ואיקס בתוכו.
מוזר.
הסמל הזה מוכר לי, אינני זוכרת מאיפה אבל הוא מוכר לי.
"אין עיניים, על הזמן צופה" המילים הדהדו בראשי.
"אוי נו אלה בטח שטויות" הרגעתי את עצמי וקמתי מן האדמה, בכדי להמשיך בחיפוש.
פתחתי את תיקי והוצאתי ממנו בקבוק מים מעוך, פתחתי את הפקק ולגמתי כמה לגימות גדולות.
המים הקרים זרמו בגרוני והרגשתי צמרמורת של קור.
"למה לא לקחתי סוודר?" מלמלתי והתחלתי לצעוד בחוסר רצון.
"למה בכלל גרטה המשוגעת הזאת לקחה אותנו?"
"לאיפה יכלה להיעלם קייט, הלא היא יודעת את הדרך חזרה לבקתה?"
אלפי שאלות התרוצצו בראשי. בניהם גם מה קרה להורי, ולמה נגזר עלי ועל אחותי להיות יתומות.
תחבתי את ידי לכיסי והרגשתי את הפתק בכיס הימני, ואת השעון בכיס השמאלי.
מיששתי באצבעותיי את השעון והוצאתי אותו.
המחוג הקטן של השעות הצביע על השעה 4, המחוג הגדול של הדקות הצביע על השעה 12
והמחוג הבינוני, של השניות התרוצץ בין המספרים מבלי לקבוע על איזה מספר הוא רוצה להצביע במדויק. לאחר שהכנסתי את השעון כחכתי בגרוני.
הרגשתי צמא וגרוני התייבש מחוסר מים, אך העדפתי לא לשתות בכדי לא להרגיש את אותה צמרמורת של קור עוברת בגופי.
לפתע הרגשתי שאני מאבדת שווי משקל ונופלת.
טפחתי על ישבני ופלטתי "איה".
ברגע שרציתי לראות בגלל מה נפלתי, תקף אותי פחד.
עוד פתק.
כששלחתי את ידי בכדי לקחת את הפתק זעקה פלחה את השמיים האפלוליים.
מיד זיהיתי את הקול.
"קייט!" צעקתי בחזרה ונעמדתי במהירות.
"הצילו… תעזרו לי!, לא… תעזוב אותי!"
"אה!"
"קייט אני בדרך אליך!" התחלתי לרוץ בכל כוחי לעבר הכיוון שצעקתה של קייט בקעה ממנו.
הענפים העבותים של עצי היער שרטו את פני ואת ידי. גופי צרב, אך לא עצרתי אפילו לא לרגע.
"בבקשה! תעזוב אותי!" שמעתי את קולה של קייט קרב וקרב.
לאחר כמה שניות הגעתי לקרחת יער.
"ג'קי זאת את?" שמעתי גמגום חסר אונים מאחורי.
סובבתי את ראשי ופערתי את פי.
קייט הייתה תלויה על עץ נמוך, שני ווים הוחדרו לבתי השחי שלה ויצאו מן הצד השני.
גופה היה ספוג בדם.
"קייט!" דמעות זלגו מעיניי העייפות.
"קייט… מה לעזאזל קרה לך?!"
רכנתי את ראשי אליה
"הוא… הוא תפס אותי" היא לחשה בקול מפוחד וחסר כוח."הוא בא רק בשבילינו"
"מי זה הוא?" פערתי את פי והרגשתי את ליבי הולם בחוזקה.
"הסל…" היא השתתקה.
עינייה נעצמו אט אט והחזה שלה הפסיק לעלות ולרדת.
"קייט, קייט תעני לי!" טלטלתי את גופה. "קייט!" זעקתי.
"אל תלכי"
כרעתי ברך ולחשתי "בבקשה אל תלכי".
לפתע ראיתי מין חצי עיגול על מצחה. העפתי את שיערה הצחור מפניה. עין הייתה חרוטה על מצחה.
נזכרתי בהכל.
התחלתי לשמוע צלצולים באוזניים.
הוא מגיע.
גופי החל לרעוד, לא ידעתי עם מהפחד או מהקור.
"אתה… אתה לקחת את אחותי!" צעקתי "אתה לקחת את הורי!… אתה הרסת לי את החיים!
נשכבתי ועצמתי את עיניי. דמעות מלוחות זלגו במורד לחיי, ולאחר מכן עברו לסנטר ואז נפלו מטה, על האדמה.
הצלצול באוזניי היה חזק מתמיד.
פתחתי את עיניי. הוא עמד מולי.
נעלם והתקדם לעברי יותר ויותר. התחלתי לראות את הכל מסביבי מטושטש.
הוא היה ממש לידי, מביט בי בפניו חזרות ההבעה. זרועות שחורות וארוכות התפתלו מגבו.
ניסיתי לקום, לברוח, אך לא יכולתי לזוז, הרגשתי מין שיתוק.
"אתה הרסת לי את החיים" חזרתי על אותו משפט מספר פעמים בלחש.
"אתה הרסת לי את החיים" לחשתי וסגרתי את עיניי