outsiders #פרק 1 (נכתב עם im a fuckin' unicorn woohoo)

"קומו עלובות!," אמרה הייליס, אחת המטפלות באה להעיר אותנו, כרגיל. "קומו כבר, על התרגיל שקרה אתמול אתן עוד תשלמו, נראה כי השיער שלכן צמח, והמון זמן לא תרמנו לחולי סרטן." המשיכה. כרגיל קמתי בשקט והתמתחתי, וכמו תמיד כולן הסתכלו על כולן בפרצופים ערמומיים וחריפים. כנראה שוב הסנוביות, שהן בעצם המקובלות, מתחננות משהו והמוזרות מתחננות משהו גם הן. רק הבנות הלא מקובלות עומדות בשקט ומקשיבות לכל מילה שיוצאת מפיה של הייליס כדי להישאר ללא פגע. כרגיל צחצחתי שיניים וסירקתי את השיער, שארך לי כבר עד הכתפיים מאז הפעם האחרונה שברדינה, מטפלת אחרת, גזרה לי את השיער בכעס אחרי שהרבצתי לכמה מהבנים שעיצבנו אותי וגרמתי לקרב אוכל… כל כך מתסכל יהיה אם שוב אאבד אותו, מקווה שהיא תשכח. לאחר מכן הלכתי לחדר האוכל. היו שם בערך ארבע מריבות שהיו צריכים להפסיק בזמן הארוחה. כמו שאר הילדים שלא השתתפו באף מריבה והגיעו בזמן לארוחת הבוקר, לקחתי דייסה וכוס חלב.
לאחר מכן היינו צריכות לנקות את החצר עם הבנים-מה שלא הלך כל כך טוב. קבוצה קטנה של חמישה בנים מעצבנים שנוהגים לעצבן אותי עד מאוד באה להציק לי, "הנה שוב המוזרה הזאת!" פשוט התעלמתי , אולי בשבילם אני נראית מוזרה, אבל ככה טוב לי. לכן, כדי לא להתעצבן, זמזמתי מנגינה. "תראו היא נהייתה חירשת! " אחד מהם אמר והשני התחיל לצרוח לי באוזן וקטע את מחשבותיי וגרם לי להתעצבן ולבעוט בו חזק, למזלי אף אחת מהמטפלות לא ראתה, פשוט הלכתי לעבוד במקום אחר. בזמן העבודה ראיתי כיצד השמש שוקעת, זה היה יכול להיות מחזה יפה אלמלא הייתי מבינה שעוד יום בעצם מבוזבז על עבודה. קור. משום מה לקראת סוף העבודה תקף אותי קור מוזר, שחד עד עצמותיי וגרם לצמרמורות מוזרות לעבור בגופי. בגלל שזו לא הפעם הראשונה ה זה קורה, החלטתי לא לעשות דבר בנידון ופשוט רעדתי בשקט. לקראת הערב הלכתי לחדר התינוקות, אני אוהבת להיות שם. זה החדר שבו יש הכי הרבה אהבה, ברור, הרי יש שם תינוקות. עזרתי לדלמי, המטפלת הנחמדה, מה שגרם לה להביא לי כמה לחמניות חמות וטעימות. הודתי לה והלכתי לעליית הגג כדי לאכול אותן שם. עליית הגג זה כנראה המקום הרגוע היחיד כאן בגילברטה. המקום היחיד שבו אפשר לשבת בשקט. לשבת על עדן החלון ולהסתכל על השמיים, זה מרגיע אותי, אני עושה זאת כמעט כל יום מאז שאני תינוקת, זאת אומרת בבית היתומים הזה. רק שבתקופה האחרונה אני מרגישה מוזר, אני התחלתי להרגיש קור, תחושות וצמרמורות רעות. עם הזמן שבו שהייתי במקום הזה, הרגשתי דפיקות לב חזקות יותר, אז החלטתי פשוט ללכת משם. מוזר שזה פשוט כל הזמן ככה, אני חייבת לגלות מזה… אבל כבר חצות, כדאי שאלך לישון ואגלה על זה כבר מחר.