Midnight 3:33 – פרק 1

מומלץ לקרוא בלילה בין השעות 00:00 ל-03:00 !
כל פרק יהיה שונה, לפעמיים קצר לפעמיים ארוך.

קופסת הדיבוק – מבוסס על סיפור אמיתי

כל האירועים שאני עומד להציג בסיפור זה מדויקים וניתן לאמת אותם.

במהלך ספטמבר 2001, השתתפתי במכירת חיסול בפורטלנד אורגון. הפריטים שחוסלו במכירה זו היו של אישה שהלכה לעולמה בגיל 103. הנכדה של האישה אמרה לי כי סבתה נולדה בפולין שם היא גדלה, התחתנה, הקימה משפחה, וחיה עד שנשלחה למחנה ריכוז נאצי במלחמת העולם השנייה. היא הייתה היחידה במשפחתה ששרדה את המחנה. הוריה, אחיה, בעל, שני בנים ובת נהרגו כולם. היא שרדה את המחנה בבריחה עם כמה אסירים אחרים ובדרך איכשהו עשתה את דרכה לספרד שם התגוררה עד סוף המלחמה. נאמר לי שהיא רכשה את ארון היין הקטן בספרד וזה היה אחד משלושה פריטים בלבד שהביאה עמה כשעלתה לארצות הברית. שני הפריטים האחרים היו מזוודה ותיבת תפירה.

רכשתי את ארון היין, ביחד עם קופסת התפירה וכמה רהיטים אחרים במכירת החיסול. לאחר המכירה, פנתה אליי נכדתה של האישה שאמרה, אני רואה שיש לך את קופסת הדיבוק. היא התכוונה לארון היין. שאלתי אותה מה זה קופסת הדיבוק, והיא אמרה לי שכשגדלה, סבתה תמיד שמרה את ארון היין בחדר התפירה שלה. זה תמיד היה סגור, והתמקם במקום שלא היה בהישג יד. הסבתא תמיד קראה לזה קוספת הדיבוק. כשהנכדה שאלה את סבתה מה יש בפנים, סבתה ירקה שלוש פעמים ואמרה, דיבוק, הסבתא אמרה לנכדה שלה שארון היין לעולם לא ייפתח לעולם. הנכדה סיפרה לי שסבתה ביקשה לקבור את התיבה יחד איתה. עם זאת, מכיוון שבקשה כזו נוגדת את כללי הקבורה היהודית האורתודוקסית, בקשת הסבתא לא כובדה. שאלתי את הנכדה איזה דיבוק, אבל היא לא ידעה. שאלתי אם היא תרצה לפתוח את זה איתי. היא לא רצתה לפתוח את זה, מכיוון שסבתה הייתה רצינית מאוד כשהורתה לה לא לעשות זאת, ובלי קשר לסיבה, היא רצתה לכבד את בקשת סבתה.

בסופו של דבר הצעתי לה לשמור על מה שנראה לי כמזכרת רגשית. בשלב זה היא התעקשה מאוד ואמרה, לא, קניתם את זה!

הסברתי שאני לא רוצה את הכסף שלי בחזרה, וכי זה יגרום לי להרגיש טוב יותר לעשות מה שחשבתי שהוא מעשה של חסד. אחר כך היא התעצבנה מעט. במבט לאחור, הדרך שבה התעצבנה הייתה פשוט מוזרה. היא הרימה אלי את קולה ואמרה, קנית אותו! עשינו עסקה!

כשניסיתי לדבר היא צעקה, אנחנו לא רוצים את זה! היא התחילה לבכות, ביקשה ממני לעזוב, והלכה במהירות. לקחתי את הרכישות ויצאתי בנימוס.

בזמן שקניתי את הארון, אני בעל עסק ליטוש רהיטים קטן. לקחתי את הארון לחנות שלי, ושמתי אותו בסדנה שלי במרתף שבו התכוונתי לחדש אותו ולתת אותו במתנה לאמא שלי. לא חשבתי על זה יותר. פתחתי את החנות שלי במשך היום והלכתי לבצע כמה סידורים והשארתי את העובדת שלי בחנות.

אחרי בערך חצי שעה, קיבלתי טלפון. השיחה הייתה מהחנות שלי. היא הייתה היסטרית לחלוטין וצרחה שמישהו בסדנה שלי שובר זכוכיות. גם כן, הפורץ נעל את שערי האבטחה מברזל ואת יציאת החירום והיא לא הצליחה לצאת. כשאמרתי לה להתקשר למשטרה, הסוללה של הטלפון הנייד שלי מתה. נסעתי במהירויות של 100 קמ"ש לחזור לחנות. כשהגעתי, ראיתי את השערים נעולים. נכנסתי פנימה ומצאתי העובדת שלי על הרצפה בפינת המשרד שלי בוכה בהיסטריה. רצתי למרתף וירדתי למטה. בתחתית המדרגות, הרחתי ריח של שתן של חתול(מעולם לא הוחזקו או נמצאו בעלי חיים בחנות שלי). האורות לא עובדו. כשבדקתי גיליתי שהסיבה שהאורות אינם פועלים הסבירה גם את קולות שבירת הזכוכית. כל נורות המרתף נשברו. ועשרה נורות ניאון בגובה ארבע מטרים שכבו מרוסקים על הרצפה. עם זאת לא מצאתי פורץ. אני צריך להוסיף כי הייתה רק כניסה אחת למרתף. זה היה בלתי אפשרי עבור כל אדם לעזוב מבלי לפגוש אותי חזיתית. חזרתי לדבר עם העובדת שלי, אבל היא עזבה. היא מעולם לא חזרה לעבודה (אחרי שהייתה איתי שנתיים). היא מסרבת לדון בתקרית עד היום. מעולם לא חשבתי לקשר את אירועי אותו יום למשהו שקשור לארון.

ואז, הדברים החמירו.

כפי שכבר ציינתי, החלטתי למסור את הארון לאמי במתנה ליום הולדת. כשבועיים לאחר שביצעתי את הרכישה, החלטתי להתחיל ללטש מחדש את הארון. הופתעתי לגלות שלארון יש מנגנון קטן ומיוחד. כשפותחים את אחת הדלתות, המנגנון גורם לדלת הנגדית, והמגירה הקטנה למטה, להיפתח בו זמנית. בתוך הארון מצאתי את הפריטים הבאים: 1 מטבע פני משנת 1928; 1 מטבעי פני משנת 1925; מנעול קטן של שיער בלונדיני (כרוך בחוט); מנעול קטן של שיער שחור / חום (כרוך בחוט); פסל גרניט קטן אחד חרוט ומוזהב באותיות עבריות (נאמר לי שהאותיות מנסחות את המילה שלום); כוס יין זהב אחת; פסל פמוט ברזל יצוק שחור משונה מאוד עם רגלי תמנון.

שמרתי את כל הפריטים בקופסה בכוונה להחזיר אותם למכירת חיסול, המשפחה סירבה לחפצים ולכן הם ייכללו במכירה זו של הארון. לאחר שפתחתי את הארון, ניקיתי אותו ושפשפתי מעט שמן לימון. ברגע זה שמתי לב שיש כתובת בעברית שנחצבה בחלק האחורי של הארון. אין לי מושג מה כתוב או אם זה משמעותי.(בסוף יש תמונות). ביום הולדתה של אמי, 28 באוקטובר 2001, אמי התקשרה לספר לי שהיא יוצאת עם אחותי לעיר לשלושה ימים, ודחינו את חגיגת יום הולדתה עד שהיא תחזור. ב-31 באוקטובר 2001 אמי הגיעה לחנות שלי. התכוונו לאכול יחד ארוחת צהריים, אבל לפני שהלכנו, נתתי לה את ארון היין. נראה שהיא אהבה את זה. בזמן שהיא בחנה את זה, הלכתי לנהל שיחת טלפון. לא הייתי מחוץ לטווח הראייה יותר מחמש דקות כשאחד העובדים שלי נכנס למשרד שלי ואמר שמשהו לא בסדר עם אמא שלי. כשחזרתי לבדוק מה העניין, מצאתי את אמי יושבת בכיסא ליד הארון. פניה היו נטולות הבעה, אבל הדמעות זלגו על לחייה. לא משנה כמה ניסיתי לגרום לה להגיב, היא לא יכלה. מסתבר שאמי לקתה בשבץ מוחי. היא הובלה לבית החולים באמבולנס. היא בסופו של דבר סבלה משיתוק חלקי, ואיבדה את יכולתה לדבר ולעצב מילים (מאז השיבה לעצמה את יכולת הדיבור). היא יכלה להבין את הדברים שנאמרים לה, ויכולה להגיב על ידי הצבעה על אותיות האלף-בית כדי לאיית מילים שרצתה לומר. כששאלתי אותה למחרת מה שלומה, היא הגיבה באיות מילים: א-י-ן מ-ת-נ-ה. הבטחתי לה שנתתי לה מתנה ליום ההולדת שלה, מתוך מחשבה שהיא לא זוכרת, אבל היא התעצבנה עוד יותר וגילתה את המילים: ש-ו-נ-א-ת מ-ת-נ-ו-ת. צחקתי ואמרתי לה לא לדאוג. אמרתי לה שאני מצטער שהיא לא אוהבת את הארון, ושהיא תקבל כל מה שהיא רוצה.

ובכל זאת, לא קישרתי שום דבר שקרה לארון עצמו או למשהו פרנורמלי. למען האמת, אני לא חושב שאי פעם השתמשתי במונח פרנורמלי עד החודש האחרון.

אני אנסה לעשות את זה קצר עכשיו. נתתי את הארון לאחותי. היא שמרה על זה במשך שבוע ואז החזירה אותו. היא התלוננה שהיא לא יכולה לגרום לדלתות להישאר סגורות ושהם כל הזמן נפתחים. אין קפיצים במנגנון הדלת. מסרתי את זה לאחי ולאשתו ששמרו על זה שלושה ימים ואז החזירו. אחי אמר שזה מריח כמו פרחי יסמין, ואילו אשתו התעקשה שזה ריח של שתן חתול. נתתי את זה לחברה שלי שביקשה ממני למכור את זה בשבילה אחרי יומיים בלבד. מכרתי אותו באותו יום לזוג נחמד בגיל העמידה. שלושה ימים לאחר מכן, כאשר באתי לפתוח את החנות, מצאתי את הארון יושב ליד הדלתות הקדמיות עם פתק ובו כתב: "יש בזה רוע". לא היה לי מושג מה זה אומר. בכל מקרה, בסופו של דבר לקחתי את זה הביתה.

ואז הדברים החמירו עוד יותר.

מאז היום שהבאתי אותו הביתה היה לי סיוט חוזר ומשונה. בכל פעם שיש לי סיוט זה הולך בערך ככה: אני מוצא את עצמי הולך עם חבר, בדרך כלל מישהו שאני מכיר היטב וסומך עליו בשלב כלשהו בחלום, אני מוצא את עצמי מסתכל בעיני האדם שאיתו אני. ואז אני מבין שיש משהו שונה, משהו רע מסתכל עלי. בנקודה הזאת בחלום, האדם שאני איתו משתנה במה שרק ניתן לתאר אותו כ"הכי מחריד, שטני "שראיתי אי פעם. התעוררתי פעמים רבות ומצאתי חבלות וסימנים על גופי. ובכל זאת, מעולם לא קישרתי את הסיוטים לארון, ואני גם לא חושב שאי פעם הייתי עושה.

כעבור חודש, אחותי, ואחי ואשתו באו לבית שלי לישון. למחרת בבוקר, במהלך ארוחת הבוקר, אחותי מתלוננת שעברה סיוט נורא. היא אמרה שהיא נזכרה שעברה את זה כמה פעמים בעבר והמשיכה לתאר את הסיוט שלי בדיוק עד הפרט האחרון. אחי ואשתו קפאו בזמן שהקשיבו, ואז הצטמצמו ששניהם חלמו אותו חלום בדיוק במהלך הלילה. בזמן שדיברנו, התברר שהמכנה המשותף היה שלכל אחד מאיתנו היה סיוט בתקופת שארון היה אצל כל אחד מאיתנו. התקשרתי לחברתי ושאלתי אותה אם היא זוכרת שעברה סיוטים לאחרונה. היא תיארה את אותו סיוט. כששאלתי אותה אם היא זוכרת את התאריך בו היה לה הסיוט, היא אמרה שלא. ואז שאלתי אם זה היה במקרה לפני שהיא החזירה לי את הארון למכור עבורה. היא אמרה, כן! איך ידעת את זה?

עכשיו, מאז הדיון המשפחתי, נראה כאילו כל הגיהינום משתחרר. שבוע לאחר מכן התחלתי לראות מה שאני יכול רק לתאר כצללים. למעשה, מבקרים רבים בבית שלי טענו שהם ראו דברים. הכנסתי את הארון ליחידת אחסון חיצונית והתעוררתי כשאזעקת העשן ביחידה פעלה באמצע הלילה. יצאתי לבדוק מה בוער, פתחתי את הדלת ולא ראיתי עשן. עם זאת, היה ריח של שתן של חתול בחוץ וגם בתוך הבית.(אני לא מחזיק חתול בבית). חזרתי החוצה ותפסתי את הארון. החזרתי אותו פנימה וניסיתי לחקור אותו באינטרנט. בזמן שגלשתי באינטרנט, נרדמתי ושוב יש לי אותו סיוט מפחיד. התעוררתי בסביבות השעה ארבע וחצי בבוקר (כשאני מרגיש כאילו מישהו נושם על צווארי) והרחתי שבבית שלי עכשיו יש ריח כמו פרחי יסמין, ובדיוק רואה שצל עצום מתרוצץ במסדרון הרחק ממני.

הייתי משמיד את הדבר הזה תוך שנייה, אלא שבאמת אין לי שום הבנה עם מה אני יכול או לא להתמודד. אני חושש (ואני מתכוון למפחד) שאם אני משמיד את הארון, מה שזה לא יהיה שנראה שהגיע עם הארון, אולי פשוט יישאר כאן איתי. אמרו לי שיש אנשים שקונים ב-EBAY דברים מסוג זה ומחפשים ספציפית פריטים מסוג זה. אם אתה אחד מהאנשים האלה, בבקשה, אנא קנה את הארון הזה.

תעזרו לי.

אתה יכול לראות כי אין לי מחיר או הצעת מינימום. אם אוכל להקל על הדברים יידעו אותי ואני אעשה הכל במסגרת היכולות שלי.

הערה אחת נוספת. באותו יום שאמא שלי עברה אירוע מוחי, השכירות לחנות שלי הופסקה באופן סופי ללא סיבה.

כל הפריטים שמצאתי במקור בתוך הארון כלול במכירה ויימסר.

בתאריך 12 ביוני 2003 בשעה 02:15:30 PM, המוכר הוסיף את המידע הבא:
אין מצב שאוכל להגיב לכל הדוא"ל שקיבלתי מאז שהנחתי את הדבר הזה און ליין. אנסה עכשיו לעדכן ולענות על השאלות הנפוצות ביותר שקיבלתי.

1. לא, אני לא דתי.

2. לא, אינני מעוניין לערוך או להשתתף בשום טקס של גירוש שדים או הפעלות צילום בביתי.

3. לא, אני לא אמכור את כל החלקים האישיים שנמצאו במקור נפרדים משאר החלקים והארון.

4. לא, אני לא דובר עברית וגם לא יודע מה פירוש המילים. אני לא ידעתי שהמילים אפילו בעברית.

5. בסוף המכרז החלטתי לנצל הזדמנות לשוחח עם המציע הזוכה משתי סיבות:
א.) לוודא כי המציע הזוכה הוא מבוגר רציני שהשתמש בכישורי נימוק תקפים בקבלת ההחלטה לקבל את כל אשר יהיה. עשה כל מה שאתה רוצה או שאתה צריך לאחר המכירה.
ב) להציע פרטים מלאים על האירועים שהתרחשו. לאחר שביצעתי את האחריות, ובוצע התשלום, אעביר את הארון על ידי U.S.MAIL, FED-EX או UPS לזוכה. בשלב זה, לא תהיה לי מעורבות נוספת בנושא בכל דרך, צורה או פרק זמן.

6.) לכל מי שהציע להתפלל, אני אולי לא דתי, אבל אני בהחלט פתוח לאפשרויות – לא משנה מה הדת שלך עלולה להיות. תודה!

בתאריך 14 ביוני 2003 בשעה 05:21 PM, המוכר הוסיף את המידע הבא:

להלן עדכון נוסף לכל מי שעוקב אחר מוצר זה.
לא! לא, אני לא מבצע עסקאות מחוץ ל- EBAY – אפילו לכסף רב יותר מאשר מחיר המכירה הפומבית הסופית !!! אם אתה רוצה לזכות במכירה הפומבית ויש לך את הכסף שחלק מכם מציעים, לא צריכה להיות סיבה כלשהי לכך שלא תוכל פשוט להציב את הצעת המחיר שלך בצורה כנה ופתוחה. אני בטוח שאתה יכול להבין מדוע אני עלול לחשוד.

גם …

לאלו מכם שרוצים לדעת אם אני עדיין חווה משהו לא שגרתי, חשבתי שהכל יתנהל עד שהגעתי הביתה ביום שישי ה-13 ביוני, וגיליתי שהדגים באקווריום המים שלי – כל ה-10 – מתים.

אני עדיין מקווה שכל זה שטויות מקריות.