Madness פרק 2 (הוו מאקס ^^)

אן הלכה בזריזות לכיתתה, היא לא רצתה לאחר. היא נכנסה לתוך הכיתה והתיישבה במקומה ליד החלון.העננים היו אפורים ונראה שגשם יתחיל בקרוב.
"היי אן",אמבר חברתה הטובה של אן התקרבה לאן בקפיצות וניתורים.
"בוקר טוב אמבר", אמרה אן בחיוך ,אבל אמבר זעפה פנים.
"את כל כך רשמית, תשתחררי קצת ",אן הנהנה כמו תמיד,אבל ידעה שהיא לא תצליח ל"השתחרר".
שרלוט ולני צעדו לעבר הבנות.
"שלום וברכה אן, הבוקר לא מלבב במיוחד היום ,אינך חושבת?", שרלוט השמיצה את אן, והיא הסמיקה מחוייכת.
"בוקר טוב קרוליין, שלום לני",שניהם חייכו.
"איזה שעמום, אתם יודעים ששיעור הראשון מבוטל נכון?",אמרה אמבר בקול גבוה,כך שכל הכיתה שמעה אותה.
"המורה חולה",אמר לני באדישות.
למספר רגעים היתה שתיקה מעט מביכה, אבל אן נזכרה בספרה.
"אממ… חברים, יש לי משהו מיוחד להראות לכם", היא אמרה בהתרגשות ועם חיוך גדול על פניה.
"להראות מה?", בינתיים שאר חבריה הגיעו.
הם היו שמונה בסך הכל, שבעה בנות ובן אחד. הם הכירו עוד בבית הספר היסודי ומאז לא נפרדו.
"קיבלתי מדודי ספר וחשבתי להראות אותו", היא הוציאה בעדינות את הספר מהתיק שלה.
הספר היה גדול ועבה, ונראה בן אלפי שנים. כריכתו הייתה אפורה והיתה לה מסגרת שחורה מעוצבת כקישוט.
"מדהים!", לחשו כולם.
אן פתחה בזהירות את הספר .בעמוד הראשון הייתה כותרת -PATH. מתחת לכותרת הייתה מעטפה שחורה שהודבקה לעמוד, המילים "טעות נוראית" היו כתובות על המעטפה.
"תיפתחי אותה אן!",קראו כולם, הם היו סקרנים לראות מה בתוך המעטפה השחורה.
אן קרעה את העטיפה של המעטפה בזהירות. היא הכניסה את ידה למעטפה והוציא משם מספר תליונות. שבעה תליונות זהובים עם האות M עליהם.
"זה כל כך מגניב!",אמרו אמבר ואנני יחדיו, השאר הנהנו בהסכמה.
"אפשר לקבל תיליון אחד?",קראה שרלוט בהבעה מתחננת.
אן ציחקקה והושיטה לכל אחד מחבריה תיליון, לא היה לה אכפת שלא נשאר תליון לעצמה.
"זה כל כך יפה,מעניין למה כתוב על זה M",אמרה אוור בהשתוממות.
אוור בחנה את תליונה מכל צד, הוא היה תליון זהב ,לולאות וקישוטים שונים היו חרוטים עליו בנוסף לאות M ,ומספר אבני חן סגולות כיסו אותו מכל צד ,בדיוק כמו לאחרים.
נשמע הצלצול וכולם התיישבו במקומות שלהם. לא עברו חמש דקות והמורה הגיעה וכך התחיל השיעור. המורה נתנה הרצאה ארוכה ומיגעת לכיתה. הרבה תלמידים הניו את ראשם על השולחן ותפסו תנומה קצרה.
"אני כל כך עייפה",לחשה ג'יין לאן ,הן ישבו יחד כהרגלן.
אן הנהנה, ההרצאה התישה אותה, אבל היא לא העזה לנסות לישון,לא כמו ג'יין שהניחה את ראשה על הקלמר ושקעה בשינה.
גם לני הרגיש סחרחורת, ראשו החל לכאוב והוא הניח אותו על השולחן.
"תנומה קצרה לא תזיק",חשב לעצמו ועצם את עיניו.
הוא ישב כך במשך כמה דקות,אבל הרגיש שנהיה לו קר, יותר ויותר. לני הרים את ראשו מבלי לפקוח את עיניו. להפתעתו הוא שכב על הרצפה.
"נפלתי?",הוא שאל בבלבול אך שום קול לא ענה לו.
לני פקח את עיניו והביט על האדמה, הוא לא היה בכיתה. קרקעת אפר הקיפה אותו, נשבה רוח מקפיאה, ונראה ערפל קל. לני התרומם והביט מסביבו בזעזוע.
"איפה אני?!", הוא שאל אובד עצות.
מסביבו היו אלפי עצים, עצי אשוח ענקיים שנישאו לגובה של אלפי מטרים. הוא היה במקום שנראה כמו יער, אבל לא היה שם דשא ושום בעל חיים.אף לא רחש אחד נשמע חוץ מרשרוש העלים העדין. השמיים היו צבועים באדום וכחול ואזורים רבים נראו מעורבבים, הצבעים היו מבלבלים ומשונים.
יללת זאב הקפיאה את לני על מקומו, מרחוק נשמע קול ריצה. הזאב הלבן הופיע בפני לני שניות אחרי היללה.
לני עמד ללא נוע. לאט לאט הזאב החל לשנות את צורתו ;טפריו נעלמו, והחוטם שלו התכווץ, פרוותו הלבנה נעלמה כלא הייתה. הזאב הפך לנער אנושי לבוש בגדי מלכות קרועים. הוא היה בעל שיער לבן צח כשלג ועינייו היו זהובות כעינייו של זאב.
"מי אתה?", הצליח לומר לני בגמגום.
"ברוך הבא ל-Madness ,אתה הולך למות", אמר הנער בקול צרוד שלא נשמע אנושי כלל, כמו נהמה של זאב שהתערבבה עם מילים, אך לני הבין את המסר, הוא התחיל לרוץ לכיוון הנגדי של הנער.