2 מזוודות, חלק 2

ליז מחזיקה את המכתב ואחרי רגע היא פותחת אותו. אחרי סקירה מהירה היא לא רואה שום שם שכתוב עליו. לא מי כתב אותו ולא למי הוא מיועד. הדף מוכתם ומצהיב וכתב היד חפוז ומבולגן. היא מתחילה לקרוא ומבינה שזהו כתב ידו של גבר אשר כתב לאישה. הוא מבטיח לה שישלח לה את עורך הדין הכי טוב שיוכל למצוא ושהיא צריכה להרגע, להיות קרת רוח ולא להתרגש. בסוף העמוד כתובה שנה-1931.
אחרי שהיא מסיימת לקרוא את המכתב לפתע היא שומעת את דלת ביתה נפתחת ומישהו צועד לתוך הבית. זהו בן אדם יחיד בעל הליכה קלילה והיא מבינה שזאת לא סבתא שלה ולא אחיה אשר היה איתה.
היא מקפלת בזהירות את המכתב ומחזירה הכל למקומו. היא יורדת במהירות במדרגות ולהקלתה היא רואה את חברתה סשה באלטר. היא עומדת ליד דלת הכניסה ומביטה בסקרנות העיניה הגדולות בתמונות ישנות אשר תלויות על הקיר. "היי! מה את עושה כאן?" ליז שואלת אותה ומתקרבת עליה עוד יותר. "ניסיתי להתקשר אליך אבל לא ענית, אז חשבתי לקפוץ לביקור" חיוך עולה על פניה המנומשות. " טד וסת' רצו לבדוק את הבית הנטוש של הפלמרים, חשבתי שתרצי לבוא" היא אומרת וחיוכה מתרחב עוד יותר. "בטח" עונה לה ליז, " אבל אני באמת שלא מבינה את הקטע. אני בטוחה ששום דבר לא השתנה שם מאז פעם האחרונה שהיינו שם".