2 דקות ל 12 … ה – 13 לפבואר יום שישי … מחר יום אהבה :

" יאללללה תור מי עכשיו לספר סיפור ? " שאל גיל , אני ואביחי החליפו מבטים , חייכתי ואמרתי בראש נפול " טוב … אני יספר " כולם צחקנו ביינהם , " טוב … אז לפני שאני מתחילה … אל תעצרו אותי באמצע ! אוקיי ?? " ואביחי הסתכל עליי וחייך … "יאללללה דניאל תתחילי כככבר " אמרה בתאל " אוקיי " אמרתי בשקט .. לא הזזתי את מבטי מהמדורה שהייתה באמצע המעגל שעשינו .. " זה היה יום שישי רגיל … חבר טוב שלי רונאל התקשר ושאל עם יורדים היום … ואני אמרתי שכן ושאני יקרא גם לאוראל , בת דודה שלי … בקיצור קבענו להפגש אצלו בבית בשעה 9 וחצי ומשם נצא לסיבוב .. התקשרתי לאוראל ואמרתי לה שיורדים היום ושתהיה בשעה 9 ורבע בבניין שלי שמשם נלך לרונאל ביחד … הגיעה השעה 9 ורבע … אני ואוראל נפגשות והולכות לרונאל … עם המזל שלנו , בדיוק ירד גשם והיה מאוד מאוד קר בחוץ … אבל זה לא מנע ממנו לרדת למטה , שהינו אצל רונאל התקשרנו לאביחי שיבוא גם וירדנו ארבעתנו … סתם לסיבוב , ישבנו קצת בפארק … דיברנו צחקנו .. כמו תמיד , שומדבר מיוחד אביחי הציע שנקרא לקורל שהייתה פעם חברה נורא טובה שלנו , קורל ישר הסכימה וירדה למטה אחרי 10 דקות בערך .. חיפשנו מקום נוח לשבת בו .. שלא יהיה יותר מידי קר , ובסוף החלטנו לשבת בבניין שלי … אוראל וקורל … היו שתיי הילדות הכי מצחיקות שהכרתי " חכי חכי שנייה " עצר אותי גיל באמצע הסיפור … " הכרת ? היו ? מה קרה להההם ? " הסתכלתי על אביחי … שלא הסיט את המבט שלו מהמדורה .. וראיתי דמעה קטנה זולגת מעינו לראשונה ראיתי אותו בוכה בשנה הזאת.. הסטתי את מבטי מהאש וישרתי מבט אל גיל … " תהיה בשקט ותן לי לסיים את הסיפור אוקי ?! " בלי לחכות לתשובה המשכתי בסיפור .. " ישבנו בבניין שלי והן התחילו לספר בדיחות , כולנו צחקנו וזה … הייתה בדיחה אחת שאני יזכור כל החיים שלי .. " זוג זקנים יושבים על הספסל בפארק. אומר הבעל לאישה : את זוכרת ,לפני 50 שנה , עשינו סקס בפעם הראשונה כאן בפארק? רוצה להזכר בזה ? האישה מסכימה . הבעל לוקח את אישתו , מניח אותה על הגדר ומתחיל . האישה משתוללת, נאנקת, צורחת .כשהם גומרים , אומר הבעל לאישתו : מה קרה לך ? לפני 50 שנה , כשהיית צעירה , לא השתוללת כך. עונה האישה: בטח , לפני 50 שנה הגדר לא הייתה חשמלית. " כמובן שרונאל לא הבין את הבדיחה , וזה רק הפך אותה למצחיקה יותר .. הסיבה לכך שאני בחיים לא ישכח את הבדיחה היא דיי פשוטה , בדיוק אחרי הבדיחה הזאת … הלילה הזה נהפך להיות סיוט , לפתע שמענו רעשים מאחרינו .. כולנו הסתובבנו בבהלה והדבר היחיד שראינו היה … גדר . אפחד לא ייחס לכך חשיבות רבה … והמשכנו לצעוק לצחוק ולעשות רעש . ומפה לשם … עברו ליד הבניין קבוצת בנים דיי גדולה , הם רבו בנייהם ברעש גדול …. איך קראנו לזה אז … ברמה שחירש היה שומע אותם …, שלא לדבר על זה שהיו לבושים בשחור , והיה חושך כך שלא יכלנו לזהות אותם . בקיצור … אוראל ואביחי צחקו בניהם על הסרטי אימה המפגרים שלהם .. ואני קורל ורונאל התחלנו לרכל על כל דבר חי ונושם . הילדים הלבושים בשחור הופיעו שוב … רק שהפעם בשקט , כדי שלא נבחין בהם . הם באו והתיישבו איתנו על הספסל ואנחנו לא הקדשנו להם יחס רב מידי אבל עכשיו כולנו הקשבנו לסיפורים של אביחי ואוראל , גם " הבנים השחורים " …. שלא הוציאו אפילו מילה אחת מפה … רק מידי פעם החליפו מבטים מלחיצים. בדיוק באמצע היספור המאוד מיותר של אוראל על הערפדים מוצצי הדם המפגרים שלה כל האורות בבניון נכבו !!! … לא היה אפשר לראות כלום , אני ואוראל קפצנו אחת על השנייה בבהלה והתחלנו לצרוח בקולי קולות , קורל עמדה בצד עם רונאל והם היו מחובקים , אביחי החל לצחוק . הרעשים מהגדר החלו שוב להופיע , לאט לאט הרעש התגבר , כל השכונה נהפכה שחורה , כל האורות נכבו בזה אחר זה , אני ואוראל לא ידענו מה לעשות … המעשה הראשון שעלה במוחי היה להתקשר לאימי ולפרוץ בבכי .. אבל לאור המזל ה " טוב " שלי הסוללה בפאלפון נגמרה לי , ישר אוראל הבינה מה אני רוצה ובדקה את הפאלפון שלה … וכמובן שלא היה קליטה … " מה אין לכם פלאפונים ??? " אוראל שאלה בלחץ , קורל הצביעה על הפאלפון המנופץ שלה זהיה זרוק על הרצפה … כנראה נפל שהיא צרחה , ואביחי ורונאל סימנו לא בראשם , אוראל התחילה שוב לבכות אבל הפעם בכי חירש בלי צרחות או השתוללויות , אביחי ניסה להרגיע את אוראל , ולא ממש הצליח בנסינות שלו .. אני עמדתי בצד והבטתי בכולם .. לחוצה וחושבת על רעיון כל שהוא , קורל התחילה שוב לפרוץ בבכי ורונאל שראה שככולם בוכים .. החל לבכות גם הוא . ת'אמת אם הייתי רואה את זה מהצד אני בטוחה שהייתי פורצת בצחוק מתגלגל סיבבתי את מבטי לצדדים בניסיון לראות משהו בתוך כל האפלה הזו ששררה בגני יער .ורק אז הבחנתי ש …… החבורה השחורה נ ע ל מ ה … אמרתי לעצמי אולי זה רק הדימיון שלי , אני צריכה להירגע ולהתחיל לחשוב בצורה אופטימית .
קורל החלה לצעוק " אני רוצה הביתה !!! " ללא הפסקה … החלטנו למרות הפחד הגדול של כולנו שזה דיי ברור שאי אפשר לתת לה ללכת לבד , והחלנו בצעדים זהירים לפנות לכיוון הבית שלה . אחרי שלוש צעדיים שלקחו לנו בערך 10 דקות האור לפתע חזר לשכונה ….. החבורה השחורה עברה שוב , אך בריצה , יכולתי להישבע שראיתי דם על הידיים של הילד הגבווה והגדול מבנייהם ואחד מהם … אחד מהם היה חסר , זכרתי את פניו היטב , עיניים כחולות ושיער ג'ינג'י . היה קשה שלא להבחין בהחסירו , חשבתי לעצמי … שזה כנראה שוב רק הדמיון הפרוע שלי … לקחתי במהירות את הפלאפון של אוראל מידיה וחייגתי את המספר של אימי איך ששמעתי את הצלצול הראשון של הפלאפון התחלתי מהר לצעוק ולצרוח בבכי את כל מה שקרה הערב … לפתע האורות כבו שוב .. והקול שבקע מהפלאפון חזר על המשפט " לא משנה כמה שתנסו לא תצליחו להמלט " שלוש עשרה פעמיים רצופות , במשך כל שלוש עשרה הפעמיים אפחד לא השמיע ציוץ מפיו .. פתאום נשמעה צרחה , הצרחה נשמעה קרובה ומוכרת כל כך … כולנו נעמדנו דום … אוראל לחשה " קורל , קורל , קורל , קורל " ולאט ולאט הגבירה את קולה עד שצרחה " קוווווווווווווווווורל איפה את ? " ופה כבר כולנו הבנו .. התחלנו כולנו לרוץ בפארק ולצרוח … אביחי ואוראל חיפשו במגלשות אני חיפשתי ליד הגדר ורונאל ישב על הספסל מנסה להסדיר את נשימתו … כולנו הבנו שרוב הסיכויים שלא נראה אותה שוב , אך לא הרשנו לעצמנו להאמין לזה , המשכנו לחפש אותה ולפתע הרגשתי מישהו מושך אותי לתוך השיחים הגדולים בפארק … תוך כדי שהוא חוסם את פי , עצמתי את עייני בחוזקה ולא הרשתי לעצמי לפתוח אותן .. פחדתי ממה שאני יראה . שמעתי לחישה עדינה " דניאל תפתחי את העניים נו אני לא יעשה ללך כלום מבטיח " , לא פתחתי את עייני בגלל שהקול המוזר הזה ביקש … פתחתי את עיניי מסקרנות , הייתי כל כך סקרנית " מאיפה אתה יודע את שמי ? " שאלתי אותו בלחישה " אני יודע יותר ממה שאת חושבת … " ענה בגיחוך … ורק אז הבחנתי … זה היה הגינגי , זה שהיה עם הבנים השחורים … וכל הבטן שלו הייתה מלא בדם " מההה ? אל מה את מדברת ?? אביחי ישר הפסיק את הסיפור והסתכל עליי מופתע … כל החברים שישבו איתנו במעגל הביטו בנו ונדהמו , הסתכלתי על אביחי ואמרתי " תתן לי לסיים … אני יסביר הכל !! " היה שקט עוד כמה שניות ואז גיל אמר " אתם מנסים להפחיד אותנו אה … יאללה תמשיכי תמשיכי " הורדתי את הראש לכיוון המדורה והמשכתי בסיפור… " אז איפה הייתי … אה ישר שהבנתי שזה הגינגי התנפלתי עליו בשאלות " מהה ? מאיפה אתה יודע ? מי אתה ? מה אתה ? אתה קשור לכל מה שקורה כאן ? " הוא ישר סתם את פי ,
ואמר "זה לא הזמן לשאלות אתם חייבים לברוח מכאן עכשיו , כל עוד אתם יכולים " " ואתה ? " שאלתי והשפלתי את מבטי … " חח לא אני חייב לברוח למקום אחר , זה גם ככה מסוכן שאני פה " אמר בחיוך עצוב … " למה מסוכן ? " שאלתי מופתעת .. " כבר אמרתי לך שזה לא הזמן לשאלות " אמר " תענה לי רק על שאלה אחת … אתה קשור לזה ? " שאלתי … הוא השפיל את מבטו ואמר במהירות .. " יותר ממה שאת מדמיינת " אמר " ולמה אנחנו ? " שאלתי מנסה לדעת יותר " אמרת רק שאלה אחת .. " אמר בחיוך " נו . " אמרתי עצבנית … " אתם יודעים יותר מידי " … ואז , שמעתי צרחה … צרחה מוכרת ורחוקה , צרחה שאני יזהה בכל מקום בעולם , הצרחה של אוראל . לפני שהספקתי להגיב הרגשתי זוג ידיים ענקיות מושכות בחוזקה בשערותי … הרגשתי כאילו תולשים לי את הראש . צרחתי , השתוללתי , קיללתי , בכיתי אך שום דבר לא עזר … הידיים הגדולות לא הרפו מראשי . תוך כמה רגעים מצאתי את עצמי זרוקה בתוך אתר הבנייה שנמצא בסוף השכונה . הסתכלתי סביב , ועל רצפת הבניין אוראל אביחי ורונאל היו מעולפים… ואז חבורה של 5 בנים לבושים שחור נכנסו לתוך האתר בנייה … רק אז הבנתי , אלה היו החברה ממקודם " הבנים השחורים " פתאום נשמעה צעקה מפיו של הבחור הכי גבוה בחבורה .. " מיקי תביא לפה את אסיף ! " ואני יודעת שזה לא כל כך יפתיע אותכם … אך לאחרי מספר שניות נכנס בחור מגודל שסוחב אחריו את הבחור הגינגי .. או בשמו אסיף … , הוא הסתכל עליי במבט מתנצל . " אז מה אסיף … אתה ? דווקא אתה מכולם בגדת בנו ? " צעק לו הבחור הגבוה , והוא היה נשמע מאוד עצבני .. אסיף הסיט את מבטו ממני וענה לבחור הגבוה בשקט " אסי , תרגע … נמאס לי לעשות מה שאת אומר ! נמאס לי לפגוע באנשים "
" אני לא מאמין שיצא לי אח כמוך … " אמר אסי בגועל , " זה בסדר גם אני לא מאמין שיצאתי למשפחה כזו …. אני מעדיף למות מאשר ללכת בדרך הזו " אמר אסיף בחיוך כובש " אסי צחק ואמר " זה לא כאילו שיש לך אפשרות אחרת חוץ ממות … " לפתע שמעתי לחישה קטנה לצידי וראיתי שאוראל אביחי ורונאל התעוררו , אביחי מצא חתיכה דיי חדה של זכוכית והתחיל לחתוך את החבלים של כולנו לפתע נשמע בחוץ פיצוץ , כל " הבנים השחורים " יצאו החוצה במהרה ואני רצתי לאסיף . אסיף היה במצב ממש לא טוב , " אני מצטער אני כל כך מצטער " אמר לי בלחש " אני לא כועסת עלייך …. " אמרתי לו בחיוך … " דניאל תברחי אני מתחנן … " אמר בלחץ … " ישר הסתכלתי לו בעיניים והתחילו לרדת לי דמעות .. " הוא הסתכל עליי ואמר " אל תבכי בבקשה… אח עם הינו נפגשים במצב אחר … " הנהנתי בראשי , לפתע הרגשתי את ראשי נחבט על הרצפה ואת אסיף צורח … אסי עמד מולי מחייך חיוך של פסיכופת , ואז הוא צרח " אוווי אוווי סיפור אהבה מתוק מאוד …. חבל שהסוף יהיה טרגי " הסתכלתי עליו בעניים אדומות ונפוחות מרוב בכי ולפתע הוא הוציא סכין מכיסו ודחף לתוך החזה של אסיף הצרחה שבקעה מפיו של אסיף לעולם לא תמחק מהמוח שלי !!! זה היה מזעזע … אני לא הייתי מסוגלת לזוז , הגוף שלי היה משותק לגמרי !! שמעתי את צעקותייהם של אביחי רונאל ואוראל … גם אסי שמע , אך להפתעתי במקום ללכת עלייהם ולגמור את העניין הוא קרץ לי ויצא מהבניין בריצה , לא לפני שהוא אמר לי בקול של שטן ממש … " זה לא נגמר ! " לראות ככה את אסיף … שוכב על הרצפה בלי שום רוח חיים מגואל בדם , זה שבר אותי למרות שלא הכרתי אותו … למרות שלא ידעתי מי הוא ומה הוא … הרגשתי עליו רגשות עמוקים של תודה , הוא סיכן את חיו למעננו בכל זאת . התקרבתי עליו ונישקתי אותו במצח ראיתי משהו מנצנץ על צווארו , למרות שכולו היה מלא בדם על השרשראת לא היה טיפת אחת של דם … היא הייתה מבריקה כאילו עכשיו קנה אותה …. ישר לקחתי אותה מצאוורו ורצתי לאביחי רונאל ואוראל … שראיתי את אוראל ישר קפצתי עלייה וחבקתי אותה אבל אז שמענו רעשים , היינו בטוחים שזה אסי אז רצנו בכל הכוח לגג . הגענו לגג וכל אחד הסתתר בבמקום אחר , ישבתי מאוחרי הארגז הגדול וחשבתי על מה שאסיף אמר לי , אל זה שאנחנו יודעים יותר מידי ואז .. ואז הבנתי הכל התחבר לי ! וקמתי במהרה רצתי לאביחי ואוראל וצרחתי עלייהם … " זה הכל בגללכם ! בגללכם רודפים אחרינו בגללכם ובגלל הסיפורים המטומטמיםם שלכם ! " אוראל ואביחי היו כל כך מופתעים ואז אביחי אמר " בגללנו ? מה אנחנו אשמים בדיוק אה ? " " במממה אתם אשמים ? זה הסרטים שלכם , זה הרעיון שלכם !!! " צרחתי , ואז אוראל צעקה " שתקו שנייה ! איפה רונאל ? " בשנייה אחת אני ואביחי השתתקנו , ואז שמענו צרחה " הציללללללו " ולאחר כמה שנייה רעש של נפילה , ארוכה , כואבת וטרגית … כזאת שהיא אי אפשר לשרוד אחריה.. אני ואוראל התחלנו לבכות ולצעוק ולהשתולל ואביחי הסתכל עלינו מהצד ולא דיבר .. ואז שמענו צעדים , הסתובבנו וראינו את הבנים מאחורינו לפתע הרגשתי מכה חזקה על הראש והתעלפתי … שהתעוררתי אני רואה שאני בתוך מבנה נטוש .. רק לאחר מספר שניות שעייני התרגלו לחושך הבנתי איפה אנחנו …. הינו בטוח הקרוון הגדול והלבן של השומר עם הכלב הגדול … אך לא השומר ולא הכלב הגדול היו פה … רק אני אביחי ואוראל וכמובן .. " הבנים השחורים " , לפתע אני שומעת לחישה ואני רואה את אביחי …. קשור לספה המוזרה ורק אז הבחנתי בזה שאני קשורה לכסא …. חיפשתי בעיניי את אוראל ואז הבחנתי שהיא קשורה לשולחן הסלון הקטן וכל הידיים שלה נוטפות דם . ואז שמענו צחוק , וראינו את אסי יושב ומסתכל עלינו .. ואז הוא אמר .. " הרגע שלו הכי ציפיתי , האובדן הכי יקר לכם " אמר בציניות גמורה .. " אז מה אוראלוש … הגיע תורך אה ? " אמר וחזר שוב לצחוק .. " תעזוב אותה אסי ! מה אתה רוצה ממנה ? " צעקתי לו … " פששש למדת לדבר אה ? .. " אמר אסי , הוא קם מן הכסא הקטן שישי עליו והתקדם לכיווני השפלתי את הראש ואז הוא תפס בסנטר שלי והרים את הראש שלי … " אני מתחיל להבין למה הם רצו לשמור אותך לסוף …. " אמר בחיוך כובש .. לא רציתי להראות לו שאני מפחדת אבל את האמת רעדתי מפחד , ישר השפלתי את ראשי לשרשראת של הגינגי כאילו אסיף .. ואז הוא הפנה את ראשו לכיוון של אוראל , הוא חייך עלייה ואמר .. " את מוכנה ? הסיוט שלך … נגמר ! " ואז הוא הסתכל על אביחי ואמר לו " סתכל על השעון שלך … השעה עכשיו היא 2 דקות ל 12 … ה – 13 לפבואר יום שישי … מחר יום אהבה לא ? אז ישלי מתנה בשבילך .. " ואז הוא התכופף לאוראל .. לקח סכין ובתנועה חדה הכניס לה את זה לתוך הלב …דרך הצלעות .. אני ואביחי פרצנו בצרחות , בכינו , השתוללנו , ואסי עמד מהצד וצחק … ואז כאילו זה לא היה מספיק …. התחיל לחרוט על גופה , במשך חצי שעה שלמה הוא חרט ולא הפסיק אביחי השתולל התחרפן בכה צרח קילל אני רק הבטטתי בו בהלם …. שסיים קרא בצחוק את מה שכתב ..

happy valentine day
Love … Avichay

אביחי נשבר , הוא אהב את אוראל מהרגע הראשון שהוא ראה אותה .. אבל הוא לא היה מסוגל לספר לה …. לאט לאט האור התחיל לעלות בשכונה אסי הסתכלל על שאר הבנים והם הנהנו בראשם " הזמן שלנו נגמר … אנחנו לא נהרוג אותכם עכשיו … ניתן לכם לסבול קצת … " חייך ויצא מן הקרוון , האיש הגדול נראה לי מיקי קראו לו יצא אחרון הוא הסתכל עלינו ואמר " נתראה עוד שנה אה … ומשתתפף בצערכם " טוב … וככה בעצם נגמר הסיפור שלי .. " סיימתי את הסיפור כולם היו בשוק … לחלקם אפילו ירדו דמעות את כל השנה האחרונה העברתי בבכי ובצרחות ובתפילות וברגשות אשמה … כולם התחילו להתנפל עליי בשאלות , כולם רצו לדעת עם הסיפור אמיתי .. הורדתי את מבטי לשעון וראיתי את השעה .. הסתכלתי על אביחי בחיוך ושתינו אמרו בלחישה … " 2 דקות ל 12 ה – 13 לפבואר יום שישי , מחר יום אהבה " כולם הסתכלו עלינו בשוק ואז גיל שאל " נו חלאס עם השטיות שלכם יאללה בואו נכבה את המדורה ונלך הביתה !! " אני ואביחי השפלנו את המבט שלנו ולפתע … כל האורות בסביבה נכבו , שמענו לחישות ורעשים …ואז מתוך בשיחים יצאו 2 בנים לבושים בשחור , תפסנו אותו בשערות וגררו אותנו לעבר השיחים .. למרות הכאב לא צרחנו ולא בכינו כי ידענו שאנחנו הולכים לחברים שלנו לאהובים שלנו לגורל שלנו … הסתכלתי על אביחי וחייכנו חיוך עצוב , ואז שנייה לפני שנעלמנו לנצח .. אמרתי בשקט לעבר חברי החדשים …. " זה לא הזמן לשאלות אתם חייבים לברוח מכאן עכשיו , כל עוד אתם יכולים "

סוף (: