חלומות צלולים

מעולם לא תיארתי לעצמי שאגיע למצב כזה. מי היה מאמין שמשהו כמוני בכלל יגיע..
אני אחת מבין האנשים הרגילים. לומדת טוב, אוהבת לטייל עם חברות, קוראת ספרים,אוהבת לעסוק בספורט..הכל רגיל. רק יש עוד דבר שאני אוהבת לעשות כמו הרבה אנשים וזה לקרוא וללמוד דברים חדשים.מעולם לא חשבתי שתכונה זו תוביל אותי לחיות בבית חולים.לחיות עם אנשים שלא יודעים מי הם,עם אנשים שצועקים ומקללים בלי סיבה,עם אנשים שכבר לא מבדילים מה נכון ומה לא נכון או בקיצור עם חולי נפש.
הכל התחיל מכך שערב אחד,כששוטתי ברשת האינטרנט, נקלעתי למושג "חלום צלול". זהו חלום שבו אתה מודע לכך שאתה חולם ויכול לעשות כל דבר שרק תרצה.לדוגמא: לעוף,להיות צעיר, לדבר עם אנשים שכבר אינם בין החיים, לנשק בן אדם שאתה אוהב, לבקר בכל מקום בעולם, לאכול כל דבר,לחיות באיזה בית שאתה רוצה. וכל זאת ניראה אמיתי לגמרי מכיוון שכל חמשת החושים מופעלים.
ניראה מרשים לא? כן גם אני מאוד התרשמתי מהעיניין של החלום הצלול.כל כך התרשמתי שרציתי לנסות.
רציתי לדבר עם סבתי שנפטרה ולחבק את הבן שאני כל כך אוהבת.כל כך לגיטימי,כל כך אנושי לרצות זאת.
ואז התחלתי לנסות.זה היה קשה ונזקקתי לשבועות של אימונים כדי להגיע למצב של חלום צלול.
הגעתי לזה.הצלחתי לחלום חלומות צלולים.מידי לילה הייתי בורחת לעולם החלומות ועושה כל דבר שרק רציתי.היה לי כל כך טוב בעולם החלומות שמידי בוקר כבר לא רציתי לחזור לעולם האמיתי, עם כל הרוע והסבל האנושי. התמכרתי לעולם החלומות כל כך עד שהתחלתי לישון צהריים, משהו שמעולם לא נהגתי לעשות, התחלתי לוותר על דברים שנהגתי לעשות בעבר, דברים שהיו נורא חשובים לי כמו ללמוד למבחנים או לצאת עם חברות ,רק בשביל לישון. התחלתי להיכשל במבחנים, איבדתי חברות אבל לא היה לי איכפת כי בעולם החלומות היה לי הכל ולכן כבר לא שמתי לב שבמציאות אני מאבדת חברות ונכשלת במיבחנים. כבר לא הבחנתי בין מציאות לדימיון. זאת הסכנה בחלומות הצלולים.
עם הזמן זה כבר היה השיא. התחלתי להעיז לעשות דברים בעולם האמיתי במחשבה שאני יכולה לעשות מה שמתחשק לי, הרי זה רק חלום. עשיתי דברים נוראיים. הברזתי מבית ספר,קיללתי חברות,את הורי. כולם סבלו ממני רק ביגלל שחשבתי שזהו חלום ואם בחלום אנשים עיצבנו אותי יכלתי לעשות להם מה שמתחשק לי.אבל הבעיה שזה כבר אינו חלום. אני ערה וחושבת שאני בחלום.
מצבי הנפשי היה בעייתי מאוד למרות שטענתי שאני לא פסיכופתית. אך טעיתי.
הורי הביאו אותי לקליניקות ואני אפילו לא זוכרת איך בדיוק הגעתי לכאן מכיוון שרוב הזמן שעיתי בעולם החלומות.
בסופו של דבר מצאתי את עצמי כאן. בבית החולים לחולי נפש. מי היה מאמין שאגיע לכאן רק ביגלל חלום או מי היה מאמין שביכלל אגיע לכאן?!
בשנים האחרונות אני מנסה "להיגמל" מחלומות צלולים אך הדבר כמעט ובלתי אפשרי…