תתעורר [WAKE UP] || קריפיפסטה
"איידן, תתעורר!" צעקה אמא אלי מלמטה. "אתה תאחר!"
"אני מתעורר, רגע!" צעקתי חזרה, מתכרבל בשמיכת הפוך החמימה שלי.
אחרי חמש דקות אמא צעקה לי שוב, והייתי חייב לקום.
עזבתי את המיטה, מרגיש את הקור הפתאומי שמתפשט בגופי, ומיהרתי לקחת חולצה כלשהי. היה לי כאב מוזר, לא משהו שאני יכול להגדיר, משהו..? לא, זה מהחלום בוודאי.
ובכל זאת, אני לא מצליח להיזכר בבהירות מה קרה אתמול בערב. אני זוכר שהגעתי מחוג שחמט, כמו כל ערב יום שלישי, והגעתי הביתה. אבל זה כאילו שיש שם משהו נוסף, כמו חלום רחוק שאני לא יכול להיזכר בו.
התארגנתי במהירות וכמו בכל בוקר אחר, הלכתי לבית הספר. הגעתי דקה לפני הצלצול בערך, אז הספקתי לדבר עם ידידתי גלוריה בדקה הזו. בכל זאת, משהו היה מנותק בשיחה הזו. משהו כזה, שאי אפשר לשים עליו את האצבע, ומשום מה בצלצול הייתי בטוח ששמעתי אותה לוחשת לי את המילה "תתעורר". בכל זאת, כששאלתי מה הכוונה, היא נראתה כאילו היא מעולם לא אמרה דבר.
הלכתי הביתה בתום יום הלימודים, מקשיב לשירים שלי בדרכי ורואה את העצים העומדים מצדי השביל בפארק. אהבו לחרוט על העצים האלה דברים ולתלות מודעות. אהבתי להסתכל על זה, ציורי לבבות חמודים עם "ג'סיקה+רוג'ר=love" בתוכם, או "קטיה וסיימון לנצח OTP" ועוד דברים בסגנון. ובכל זאת, אחד העצים משך אותי יותר מהשאר. הכיתוב עליו לא היה שם, לא תאריך, לא שום דבר. העץ הזה תמיד היה ריק, אבל עכשיו…
"תתעורר".
הרמתי גבה, מה הכוונה ב"תתעורר"? זה איזה תגיל פרסום למשהו, כמו "תתעורר, האיש הגדול מנצל אותך, אל תהיה מיינסטרים!" או משהו כזה? "תתעורר, המדינה שלך צריכה אותך, בוא לצבא!", "תתעורר, אלוהים קיים, הגאולה קרבה! הלל את האל!", "תתעורר, הזולת זקוק לעזרה, תתרום בבקשה!", "תתעורר, אתה מסוגל ליותר ממה שאתה יכול! תפסיק לחיות במחשבה שלא!"
אז מה המשמעות של ה"תתעורר" הזה, בעצם? ולמה שמעתי את גלוריה אומרת אותה?
מחשבות מציפות את מוחי ואני מתחיל לדמיין קונספירציות, כך שאני ממהר להניד בראשי בחוזקה ולתת למחשבות האלה לצאת. "תתעורר" יכול להיות גם סתם תתעורר. מילה, זה הכל. למה להקדיש לה כל כך הרבה מחשבה?
ומצד שני, כמה שלא ניסיתי המילה נותרה בראשי, רודפת אותי במחשבות. כאילו… יש לה משמעות, כלשהי.
משמעות מיוחדת.
אבל מה?
הגעתי הביתה, והתחלתי להכין שיעורים. הכנתי את שיעורי הבית בהיסטוריה קודם, לא שם לב יותר מדי למבנה.
ובכל זאת, כשעברתי עליהם בשנית, ראיתי משהו מוזר.
התשובה של השאלה הראשונה הייתה "תקופת מלחמת העולם השנייה." התשובה השנייה "תוקפת את פולין, בכך מתחילה את מלחמת העולם השנייה." השלישית, "עוד שטח, קולוניאליזם." הרביעית, "ובנוסף לכל המוזכר בשאלה, הומוסקסואלים." החמישית, "ראשונות יצאו בריטניה וצרפת." והשישית, "רוסיה נלחמה כנגד גרמניה מאחר וההסכם בין המדינות נשבר."
"תקופת…"
"תוקפת…"
"עוד…"
"ובנוסף…"
"ראשונות…"
"רוסיה…"
ת…ת…ע…ו…ר…ר…
"תתעורר." אמרתי בקול, בוהה במחברת שלי כאילו הגיעה מכוכב אחר.
לא, לא, זה צירוף מקרים. הרי הייתי אמור לכתוב תשובות מלאות, לא? זה צירוף מקרים, אם הייתי כותב תשובות מלאות זה היה שונה.
התחלתי להילחץ, המילה תתעורר כאילו רדפה אותי. היא לא הניחה לי, ובמשך חודשים מצאתי את עצמי שוכב ער בלילות ומנסה לחשוב על המשמעות שלה. כל פעם שאמא הורתה לי להתעורר, התחלתי להילחץ.
במהלך חודש, מצאתי עוד הצטרפויות מקרים מהסוג הזה. אבל השיא, השיא האמיתי היה אחרי חודש.
הלכתי לבית הספר כמו בכל יום אחר, והמורה חילקה לנו דפים. קיבלתי את הדף שלי ועברתי עליו, אך כאשר הפכתי אותו לצידו השני המילים "תתעורר בבקשה!" היו כתובות בכתב ענקי ומרושל. עיני נפקחו בבעתה בעודי קם בלי לשים לב. רק כשעמדתי הבנתי שקמתי, הכיסא מאחורי נפל כתוצאה מהתנועה המהירה שלי.
"כן, איידן? מה קרה?" היא שאלה בדאגה, מביטה בי.
התנשפתי מעט, ואז הרמתי את הדף עם צידו ה"ריק" אל המורה. "מה הכוונה ב'תתעורר'?" שאלתי.
היא בהתה בדף למספר שניות. "אני לא יודעת," ענתה לבסוף. "בטח מישהו כתב על הדף שלך והחזירו למכונת הצילום."
"אני צריך לשטוף פנים." אמרתי, והיא הנהנה בתשובה.
יצאתי מהכיתה ותוך מספר דקות הייתי מול המראה, מתנשף בפחד, רועד, מנסה להרגיע את עצמי. שטפתי את פני במים קרים. "רק מילה איידן, זו רק מילה. מילים לא רודפות אנשים. אתה ער, זה הכל צירופי מקרים." ניסיתי לשכנע את עצמי, מדבר לבבואתי.
כמה דקות עברו כך. הייתי רטוב לגמרי, אבל נרגעתי מעט. החלטתי לעשות סיבוב קטנטן בבית הספר לפני שאחזור לכיתה.
בעודי עובר ליד לוח המודעות, ראיתי דף נייר. זה היה כמו מכתב, הוא היה קרוע מעט, וכולו בכתב רגיל למעט מילים משורש ע.ר.ר., כמו… כמובן, תתעורר. הן היו שחורות יותר, גדולות יותר ובכתב עבה יותר.
לקחתי את המכתב לידי והתחלתי לקרוא.
"כבר דווח שחלק מקורבנות אונס, בזמן המקרה, נסוגו לעולם פנטזיה ממנו הם לא יכלו *להתעורר*. במצב המתואר לעיל, הקורבן חי בעולם זהה לעולם הרגיל, למעט העובדה שהוא לא נאנס. מוחו של הקורבן לעיתים קרובות תנסה *להעיר* את הקורבן דרך השארת סימנים בעולם בפנטזיה שלו במטרה לעזור לקורבן להבין שהוא ישן. לפעמים, אפילו לאחר שהקורבן היה מודע למצב, הוא עדיין סירב *להתעורר*.
*בבקשה, תתעורר!!!*"
תגובות (14)
זה לא ככ"ך מפחיד, והסוף היה טיפה זריז. כל הסיפור שמרת על קצב איטי ופתאום את חושפת הכל.. לדעתי היית צריכה לעדן את הפאנץ' טיפה ולפזר עוד רמזים. אבל מה אני יודעת? כרגע טיפסתי על ה"סנפיר" במכתש הגדול ואין.לי.דם.במוח
#טייל עדיף על הכיתה הטיפשית שלי
לא, אני מסכימה איתך, זה לא מפחיד. בכלל לא.
אבל פשוט עשיתי משהו עם הקריפיפסטה. אני באמת לא אחראית עליה, אני לא המצאתי אותה. ממה שהבנתי, מוצאים מכתב כזה בסופו של דבר [המכתב תורגם מאנגלית מילה במילה]
רוצה לדעת מה באמת מפחיד כאן? תגידי ואני אספר~
אוי, הסנפיר מדהים, הנוף מלמעלה פשוט מקסים כל כך~
מה… זה ממש מצמרר וקריפי! יש פה משהו ממש טוב
הדבר היחיד שאני רואה כאן כמפחיד זה הרעיון שכל אחד מאיתנו עלול להיות כרגע בסוגשל קוה הזו, בשינה הזו, בכל רגע נתון ואין לנו איך לדעת. אבל, אני מניחה, אולי מישהו אחר ימצא כאן עוד דברים כמפחידים.
בכל זאת, הרעיון מראה לנו כמה מעט אנחנו יודעים. זה מדהים, לדעתי. אחת הפסטות האהובות עלי.
בכל אופן, אני מתארת לעצמי שאהבת? אם כתבת שזה טוב, בכל זאת~ שמחה מאוד, ותודה רבה על התגובה ^^
זה לא מפחיד אבל לפחות יהיה לי על מה לחשוב היום
לפחות ברמה הרעיונית זה יכול לתת לך איזו חרדה קטנה, לדעתי. תלוי כמה את מאמינה לדברים.
אני אישית חושבת שהאפשרות הזו אפשרית ביותר, תמיד תהיתי אם אני באמת חיה כרגע, גוססת, מתה, שיעורי בית שחייזר קיבל או שיט אחר.
יום טוב~ 3>
לא, זה יותר מלחיץ קצת.
חברה שלי סיפרה לי קריפי פסטה מזעזעת…
מאז אני לא חושבת שאני מפחדת מכאלה פסטות ^^
איך קוראים לפסטה המזעזעת? אני צריכה לדעת! אני לא מכירה מספיק QQ
אני לא יודעת איך קוראים לה…
היא מדברת על משפחה של שני הורים וילדים. מייק היה הבחור ולוק היה קטן ממנו במעט (לא בטוחה בנוגע לשמות) הם עברו דירה לעיר אחרת.
בבוקר לוק ומייק הלכו לעבר תחנת האוטובוס הצהוב כמו כל הילדים האחרים שגרים בעיר.
כשהגיע האוטובוס שני ילדים באו אליהם ואמרו להם שהם צריכים להביא להם את הכסף שלהם כדי לעלות לאוטובוס.
הבנים אמרו שאין להם כסף, וניסו לעלות לאוטובוס.
הילדים החלו להרביץ להם והבנים הרביצו גם.
ואז אחד מהילדים הוציא סכין ודקר את מייק.
שוטרים הוזמנו למקום והילדים אמרו שהבנים התקיפו אותם.
מייק לקח את האשמה.
לוק ניסה להגיד שהילדים אשמים. אבל אף אחד לא הקשיב.
השוטרים לקחו אותם הביתה, וסיפרו להוריהם הכל.
ההורים הניחו לזה.
כמה ימים אחרי התקרית…
אמא של הבנים אמרה להם כי יש ילד ברחוב שחוגג יום הולדת ושהם מוזמנים.
כמובן שהם ניסו להתחמק אבל לא הצליחו.
ביום ההולדת היה גרוע.
מסתבר שיום ההולדת היה שם ילד בן חמש.
פתאום, ראה לוק את הילדים שהרביצו להם מחוץ המרפסת, דרך הזכוכית.
הוא לא ידע מה לעשות. הוא נעץ בהם מבט מופתע.
הילדים שמו לב אליו והחלו לרוץ לקראתו.
הם רצו בכל הבית.
לבסוף לקח לוק בקבוק וודקה ושפך אליהם.
לקח נר מעוגת יום ההולדת והדליק אותם למוות.
מאז לוק השתנה.
לקחו אותו לבית משוגעים. שם גם טיפלו בכוויות הנוראיות שקיבל.
הוא ניראה נורא.
כששיחררו אותו הביתה.
הוא הלך לישון.
בלילה לוק הלך לשירותים עם סכין בידו וחתן לעצמו חתך בצורת חיוך על החלק התחתון של הפנים.
הוא לקח את הסכין והלך לחדר של אמא שלו.
אמא שלו שאלה אם הוא צריך משהו, כשראתה את פניו נבהלה.
הוא חתך לאימו את הגרון והיא השמיעה צעקה.
כך גם לאביו שישן שינה עמוקה.
הוא יצא מהחדר.
מייק בא אליו ושאל מה קרה.
כי שמע את הצעקה של אמא.
ושאל מה עשה לפניו.
לוק אמר כי הם יפים יותר ככה.
לוק אמר לו שיחזור לישון
זה הסיפור של ג'ף הרוצח, ואחיו ליאו. [ג'ף- הזה עם החיוך]
הוא אחת הפסטות הכי ידועות, והאמת שיותר עצוב לי עליו מאשר מפחיד לי.
זה הקריפיםסטה של ג׳ףףףףף<<<<<:
אה, חחחחח :>
(קול מעצבן של מורה)
ליזה היקרה , תקשיבי לי! ותקשיבי לי טוב !
אם עד מחרתיים את לא תכתבי לי עוד פרק מ-ס-פ-ק שמסביר מי זה מקסימיליאן מה קורה עם אוליבר ותוספת של כמה קטעים דביקים בין ברנדון לאנני את תושעי מבית הספרררררררררררר!!!!!
ואת לא יכולה להפסיק את הסיפור בלי הודעה מוקדמת