תיק מספר 6334-המשך 6

מפקח המשטרה מלווה בשני שוטרים
שכבו מתים על יד היער.
הרוצח המשיך את הרציחות,
והרג כבר מעל ל150 אנשים בשנה
האחרונה.
תיק מספר 6334 נעלם במפתיע.
התיק נכתב מחדש מפירטי מידע שזכרו,
אך ללא כל הצלחה.
השוטרים כבר כמעט ויתרו על התיק.
בסך הכל,נשארו שבעה שוטרים שהסכימו
לעבוד על התיק.אך לא הצליחו לעשות כלום.
השוטרים ישבו במשרד,כולם מבולבלים ועייפים.התיק נפתח לפני 10 שנים,נחקר למשך שנתיים,
נפסק ל3 שנים,ונפתח שוב לפני 5 שנים.
למרות המידע שהיה ברשותם,הם לא הצליחו לעשות כלום.
התיק היה בסכנה,כששוטר אחד עזב את החדר.אחריו יצא עוד שוטר,ועוד אחד.
עד שנשארו שוטר אחד ושוטרת אחת במשרד.הם השפילו מבט.
ככל הנראה,זה סופו של תיק מספר 6334.
השוטר הביט שוב בתיק,במעט התקווה שנשארה לו.
לפתע,השוטר קם על רגליו,וקרא:"אני יודע!!" ויצא בריצה מהחדר כשהוא מחזיק בתיק.
הוא הגיע ללובי,והתחיל לעבור על רשימת הטלפונים של חוקרי המשטרה.
הוא הגיע לעמוד הרביעי,ממש מתחת לשמו של מר.שינגטון,וחייג את המספר בפלאפון.
"שלום,מדבר ריק סטנרו,ממשטרת ניו יורק" אמר בהתרגשות.
בצד השני היה קול שקט נשי,שאמר:"קרה משהו?אם זה בקשר לתיק על חבורת הרוצחים ההיא,טיפלנו בזה כבר".
"לא.אני בקשר למשהו אחר לגמרי.הצלחתן לפתור תיקים שמידע רב היה חסר בהן והייתן עסוקות במשך הרבה זמן.יש לכן זמן לתיק מסובך מאוד?"

"זה לא השם האמיתי שלו" אמרה החוקרת,בערך בגיל עשרים.והתיישבה על הכיסא.
"הבנו את זה לפני 4 שנים" אמרה השוטרת.
"סלחי לי,מה שמך?" שאלה החוקרת.
"נעמה" ענתה השוטרת בקול שקט.
"אוקיי,נעמה,ריק הזמין אותי לתיק הזה.כשאני עובדת,אני עובדת אך ורק בשיטה שלי.
אז אל תפני אליי אלא אם כן ביקשתי ממך משהו או שאלתי אותך משהו,ברור?"
נעמה שתקה,והנהנה.
החוקרת חייכה,וחזרה להציץ בתיק."השם שבו משתמש הרוצח,הינו שם מוטעה שבו אליוט דרקנין השתמש.מר.שינגטון זכרונו לברכה הסביר לי כמה דברים בחקירות".
"סליחה" אמר ריק:"אפשר להעיר משהו?"
החוקרת הנהנה,והביטה בו.
"אם מר.שינגטון ידע שזה שם בדוי,למה הוא סיפר אותו למפקח לשעבר שלנו?"
"אה כן,לא קיבלתם את המידע הזה" אמרה החוקרת.היא חייכה מן חיוך מרושע כזה.
"גם מר.שינגטון עבד יחד עם הרוצח".