שום דבר רע- פרק 2

שפשפתי את עיני כדי לראות אם עיני מטעות בי, אך לא, שלושת הנערים הסתכלו בי מלמעלה, מרגישים בעלי שליטה.
"היא הייתה ילדה רעה הערב…" הנער הבלונדיני אמר ונשך שפתו
"מאוד רעה… את יודעת מה צריך לתת לילדות רעות?" הנער השני עם הקעקוע של תווי המוזיקה על הצוואר אמר
"מכות בטוסיק!" הבלונדיני קפץ, הנער השלישי צחק והושיט את ידו לעברי.
שילבתי רגלי בחוזקה כדי שלא יגעו במה שביניהן.
הנער השלישי רכן עם גופו לעברי, העביר את ידו הנוקשה על כף רגלי ועלה במגעו.
"לא, לא" לחשתי, אני לא חושבת שהקול שלי היה מספיק גבוה בשביל שהם יקראו.
"מה אמרת מתוקה?" הנער עם הקעקוע עצר את ידו של השלישי
"אני לא.." לא הספקתי לסיים את המשפט ושפתיו הונחו על שפתי. ידיי לא זזו, הוא דחף לשונו אלי פי וככל שניסיתי להתנגד כך דחף חזק יותר.
"הטעם שלך כל כך… מתוק" אמר כשהתנתק ממני. קפצתי שפתיי. שנאתי את הטעם שלו, אלכוהול סיגריות והבל פה.
"אני גם רוצה" הבלונדיני אמר ורכן אלי, שפתיו הספיקו לרפרף על שפתיי עד שנער הקעקוע משך בשיערו והעיף אותו אחורנית.
"ניר, תביא לי ארבע קולות, נזמין את החברה שלנו" הוא נתן לו חמישים שקל ביד והנער השלישי או בשמו- ניר הסתלק. נשארנו הנער המקועקע והבלונדיני. המקועקע חזר על מסלול הליטופים שהבלונדיני צייר בקו דמיוני עלי וגרם לי לצמרמורת שקטה, נוראית. הוא נישק את צד ימין של צווארי בחוזקה, זה כואב לי, ברמה של היקי, אני רוצה לתת לו סטירה ואז לחתוך לו את הביצים אבל אני צמח, חסרת תזוזה, קפואה לחלוטין, חסרת אונים. הוא משמיע נהמות באוזניי ואני מסתכלת אל השמיים המבהירים, מתחננת שהשעון יתקתק מהר יותר, שמישהו יבוא, שמישהו יעצור אך הרחוב שקט, הציפורים מצייצות כסדר יומן, לעולם חיי לא ישובו לסידרן. דמעות מכסות את עיניי והבנים אינם מבחינים בכך. הם בנים ואני סתם רכוש.
"למה רק אתה נהנה?" הבלונדיני חזר.
"קח" הוא הציג אותי כמו מגש מטעמים.
הבלונדיני ליקק את כל הצד השמאלי של הצוואר שלי. השאיר עלי ליטר רוק מסריח. המקועקע תפס את שתי ידי והצמיד אותן לראשי. כל מה שהצלחתי לחשוב עליו זה 'מתי השלישי יבוא, בטח גם הוא ידרוש לטעום אותי' והחרדה בי גברה. עצמתי עיני, לא רוצה להיות חלק מהעולם הרשע הזה. מה עשיתי להם שגרם להם לעשות לי את זה?? אני מרגישה יד ממששת את החזה שלי ויד אחרת שמנסה להזדחל לתוך רגליי. האם אלו רגעיי האחרונים בתור בתולה? אני לא רוצה לאבד אותם ככה. אלוהים עשה צדק בעולם. אני מרגישה את השמש דופקת בעיניי, מרחמת, כואבת ועצובה על האונס, אונס לאור יום.
וברגע הזה ראיתי את החיים שלי עוברים אל מול עיני, כמו שמספרים על אדם שהיה שנייה מלמות. אני מתה, מעתה ואילך אני גוויה.
אני מרגישה כאילו בעוד שנייה היד תפרוץ את התחתונים שלי אך לא, הכל נעצר. אני פוקחת עיניים ואדם לא מוכר מושיט לי יד. הוא הגיע אחרי שעת המוות שלי.