צ'יזבאט לילי-פרק 9

צ'יזבאט לילי********פרק-9********

מאז ראיתי את מקום היוולדו וסיפורו של מתיו- קול הנער ראשי כואב, כאב לא רגיל, כל עיוות גורם לי לכאב בלתי נסבל. אני תופסת את ראשי ומהדקת אליו את ידיי בחוזקה. כל גופי רועד וראשי מסתחרר בלי הפסקה. אני מרגישה איך כל גופי נשאב אל אותו חור שחור מוכר שייקח אותי לחלום הבלהות שמחכה לי אבל, הפעם אני לא מפסיקה ליפול. אני נופלת. ונופלת. ונופלת. אני לא מפסיקה ליפול. החור השחור מקבל גוון של צבע אדום מדי פעם אני רואה הבזקים של העיניים הצהובות ונשמות של מתים העוברות מולי. הנפילה מפסיקה ואני נחבטת באדמה בחוזקה. אני מתאוששת מהמכה ומגלה שנפלתי בשוק רוכלים. אני רואה נערה רזה וענייה מנסה לגנוב קצת לחם לאמה החולה. אני מובלת אל הפינה שבה הנערה הייתה לנה. אני רואה את אבא שלה מכווץ בקצה ומנסה להיאבק במשהו. הקולות גורמים לי לגעת בראשו, נשאבת לראשו ורואה את קלרה ומתיו בפינה חשוכה מדברים אל האב וצוחקים, קלרה נוקשת באצבעותיה והאב נעלם. אני מובלת אחריו אל תוך בית גדול ומפואר אני רואה איך האב מתחיל לצעוק ולרוץ בכל מקום. מתיו וקלרה נעמדים מול האב וצוחקים בקולי קולות, הם מסתכלים זה על זו, עוצמים את עיניהם, מפנים את ראשם אל האב וכשהם פותחים את עיניהם הן נעשות צהובות והאב מת. הבית המפואר ניצת באש בעודי מנסה לברוח. האש שורפת אותי ומעבירה אותי אל אותו היער המוכר והמפחיד. אני רואה את קלרה ומתיו יושבים זה ליד זה. מתיו מגלף חנית מחודדת מעץ בעזרת הסכין וקלרה חורטת על גופה צורה לא ברורה שמייד לאחר שסיימה לחרוט גופה הבריא ולא נוטרה אפילו לא צלקת. מתיו נע לעברי, שם את ידו על מצחי במשך כדקה ולאחר מכן חזר אל קלרה. אני הועברתי אל בית עלמין, ישבתי בלי רצוני ובשליטתם של הקולות על אחד הספסלים. אוור ואמא רצו לעברי, קמתי במהירות מהספסל והחלתי לרוץ. אוור החלה לזרוק לעברי חניתות וסכינים מלאות דם. " עבר זמן מאז נפגשנו,ג'ס. ככה את בורחת? לא התגעגעת? אפילו לא קצת?" אני ממשיכה לרוץ ולא נותנת למילים של אמא ואוור להפריע לי, אני רצה בין קברים במהירות בעוד שאמא ואוור זורקות לעברי אבנים לוהטות וסכינים מושחזות. אני מגיעה אל קצה של צוק ונופלת ממנו אבל במקום ליפול- אני עולה. למעלה ולמעלה לפתע כל גופי הוצף דם בעוד שאני ממשיכה לעלות. אני מועברת אל חדרי, פותחת את המחברת וכותבת: " עבר זמן מאז שנפגשנו… נ.ב- אז… לא התגעגעתי? אפילו לא… קצת?"