צ'יזבאט לילי-פרק 8

צ'יזבאט לילי********פרק-8********

אני שוכבת במיטתי, מקופלת ומפוחדת, גלי חום מקיפים אותי. הזיעה המקפיאה עוטפת אותי. הקולות גורמים לי להירדם, אני מרגישה איך עפעפי נעשים כבדים ואני נרדמת. בחלום אני רואה כפר קטן, הקול מוביל אותי לצריף ישן. אני רואה ילד חיוור וחייכן כהה שיער וכהה עיניים נכנס לאסם שהיה ליד הצריף מחזיק בידיו זירעונים ומאכיל כמה תרנגולות. לאחר מכן אני רואה אותו נכנס לצריף, הוא רץ ומחבק את אביו ואז הולך בחשש לאימו. " איפה היית?! אני מחכה לך כבר עשר דקות! הגיע הזמן שתבוא." היא סטרה לו. "גש להרתיח לי מים למקלחת!" היא נעצה בו מבט זועף והוא הרכין את ראשו ועשה כדבריה. כעט, אני רואה אותו בלילה, אני רואה איך הוא מתכווץ מתחת לשמיכה הדקה והבלויה שלו וזז בלי הפסקה. פתאום, הוא נעלם ולאחר כמה דקות הובלתי למקם שאליו הוא נעלם. ראיתי אותו בורך מהקולות ומנסה לחמוק מסכינים מושחזות ומאבנים לוהטות, בדיוק כמוני. שמעתי בראשי את קול הנער. " למקרה שלא הבנת, זה אני. זה אני הטיפש שבורח מהקולות במקום לחבור עלייהם." הוא הפסיק לדבר ומצאתי את עצמי בחזרה בצריף והפעם אני רואה את הילד כנער. הפעם הוא לא מחייך או צוחק. הוא אדיש וסגור. עורו לבן וחיוור ועיניו ושיערו כצבע הלילה. פניו חסרות הבעה. הוא פותח מחברת ומצייר בה זוג עיניים גדולות וחייתיות וצובעה אותן בצהוב בוהק וזוהר וכותב בצד: "אני אסתכל אל תוך עיניך, קלרה." אני שומעת את קולו שוב במוחי מסביר לי מה ראיתי. " קלרה הייתה חברה שלי, הקולות הראשונים תפסו אותה בשביל לענות אותי." הוא עצר בשביל לצחוק. "אהבתי אותה וכשהם תפסו אותה לא יכולתי להתנגד עוד." הנער עוצם את עייניו לזמן ממושך ואז אני והוא רואים את קלרה. " היי, קלי." ככה הוא קרה לה. קלרה הייתה באלת שיער ערמוני ועיניים ירוקות. היא הייתה גבוהה ויפה. "הסתכל אל תוך עייני, מתיו. הסתכל בהן עכשיו ונחייה יחד לעולם." הנער שמסתבר ששמו הוא מתיו פקח את עיניו והתמקד בעיניה של קלרה. ראיתי איך גופו מתפורר ונשמתו החיוורת ממש נכנסת אל תוך עיניה של קלרה. קלרה עצמה את עיניה בחיוך ולידה הופיעה מתיו שהפך גם הוא לקול הנער- מנהיג קולות הילדים- צ'יזבאט לילי. אני רואה איך מופיעות בידיהם של קלרה ומתיו שתי סכינים מושחזות. הם רצים ביחד במהירות לא רגילה לכפר שבו מתיו גר. מתיו הולך אל הצריף שבו היה גר ונועץ את סכינו במשפחתו וקלרה מחכה לו בחוץ. מבלי רצוני אני חוזרת אל ביתי ולחדרי. "אז עכשיו את יודעת קצת עליי, ג'ס…" אני פותחת את המחברת וכותבת: " יום שני, לקול הנער קוראים מתיו, לחברתו קוראים קלרה. הייתי בביתו ובראשו. נ.ב- "אני אסתכל אל תוך עינייך, קלרה. " "