צ'יזבאט לילי-פרק 5

צ'יזבאט לילי********פרק-5*********

הסכין המדממת הכתימה את כל המיטה שלי. אני נזכרת שאסור לי לגעת בה אז אני לוקחת מהארון מזרן ושמיכה וישנה על הרצפה. אני נשכבת ומהר מאוד הקולות מרדימים אותי ולוקחים אותי לסרט האימה החדש שארגנו לי. אני פוקחת את עייני ומגלה שאני עוד בחדרי. ואולי…לא?
אני קמה מהמזרן ומתחילה להתהלך בבית. הכל נראה רגיל עד שאני שומעת צרחה מקפיאת דם מהקומה למעלה. אני רואה גופה קטנה של ילדה חיוורת. ילדה שמאוד דומה ל…אמא? !"תראי,ג'ס! הנה אמא!" אוור אמרה בשמחה. "נכון שאת רוצה לדבר איתה? כל מה שאת צריכה זה להסתכל בתוך עייני." אני בולעת את רוקי ומנסה שלא לבכות. אוור מתקרבת אליי ומחבקת אותי,אני מנסה לא להסתכל בעיניה. אני מרגישה דקירה בגבי ונסוגה במהירות לאחור. אני רואה את אחותי מחזיקה סכין שהייתה אמורה להינעץ בי. "אוי באמת, ג'ס! כמעט הצלחתי! למה את עושה לי את זה קשה כל כך?" אוור אמרה וצחקה. אני מסתכלת על אמא לכמה דקות, על אמא בתור ילדה ואז,אני שומעת את קולה של אמא. את קולה כמבוגרת. "ג'ס… בואי, תצטרפי אליינו. תסתכלי אל תוך עייני,יקירה." אמא אמרה לי ואז הצטרף קולו של הנער. "ג'ס…חצופה שכמותך! את לא יודעת שחייב להקשיב לאמא?!" הקול אמר בחצי צחוק ולאחר מכן אוור הצטרפה לשכנוע ובידיה הופיעה אותה סכין נוטפת דם שהייתה בחדרי בהיותה אומרת: 'עכשיו תורך,יקירה!' אמא, אוור וקול הנער פורצים בצחוק חולני. אמא מתחילה לזרוק לעברי אבני אש ואני שוב פורצת בריצה בעודי משננת בליבי: ' לא להסתכל בעין, לא להסתכל בעין, לא להסתכל בעין.' אני יוצאת מהבית במהירות ומתחילה לרוץ ברחובות, אני נכנסת לבית גדול ונטוש מלא במראות והקולות אחריי. אני שומעת את צחוקם מהדהד במוחי, צחוק שמתחזק כשהם מתקרבים אליי יותר ויותר עד שלבסוף, הם בבית, איתי. הם נראם כל כך חסרי נשמה, חיוורים, ריקים, אבל הם מחייכים. אוור מחייכת חיוך תמים כאילו שהיא לא יודעת במה מדובר, אמא מחייכת חיוך ערמומי והנער מחייך חיוך חולני ומפחיד.

~~~המשך יבוא~~~