פחד מוות
פחד מוות
נדייה נכנסה לאוטו כשהדמעות חונקות את גרונה ופרוסת החלה כמעט נתקעת לה בגרון.
"למה את בוכה נדייה שואל אותה אגמון"????
"אני פשוט עייפה ומאד רעבה" !!! "אוקי אז עכשיו את נחה לא אבקש ממך שתחליפי אותי בנהיגה צחק אגמון"
היא כמובן לא השיבה ורק רצתה להגיע הביתה לחבק את שלושת ילדיה ולעשות חושבים אולי תוכל לוותר על העבודה בגבעתיים אצל האנשים חסרי הלב לחלוטין.
כשהגיעו קרוב מאד לביתה, הוא עצר את המנוע הסתכל לעברה וניסה לנשק לה,.
הצרחות שלה דמו לשאגות האריה ואולי אפילו חריפות יותר. "מה קרה לך השתגעת . תן לי לרדת מיד"!!!!!
"חשבתי שאת מחבבת אותי והתכוונתי להוסיף לך על מה שרעייתי שילמה לך עוד -.50 ₪ "
היא פתחה את הדלת ורצה מהמקום כאילו רודפים אחריה , השטר של -.50 הש"ח נשמט מידה אך זה לא עניין אותה היא רצתה רק לרוץ רק לברוח רק לחבק את ילדיה שנותרו גם היום יום שישי לבדם בבית.
נדייה הגיעה למחסום כשהיא ממררת בבכי והחיילים שאלו אותה באם אפשר לעזור???
"אני רוצה ללכת הביתה"
"אוקי הנה את קרובה מאד לביתך"
נדיה המשיכה בריצה המרתונית עד שהגיעה לביתה. בטרם נכנסה פנימה הבינה שבצורה זו היא תפחיד מאד מאד את ילדיה ולכן החליטה להיכנס קודם כל לשכנה שעוזרת לה בכל אשר יכולה ושם המשיכה בבכי ההיסטרי שתקף אותה.
השכנה לא שאלה מאומה ורק מילאה כוס מים לנדייה וליטפה את פניה.
"סליחה אני מתנצלת" "כאן אין לך בכלל צורך להתנצל, תרגעי בואי תשטפי את פנייך ויש לי כמה מתנות קטנות שהתכוונתי להעניק לפרחים שלך שאוהבת אותם כאילו הם נכדי, אך הנה קחי אותם ותגידי כי קנית להם הפתעה"
"תודה נזימה מה הייתי עושה בלעדייך"?????
תגובות (0)