עיר תחתית- פרק 2- אבא של שון הוא בעצם….?

"שון איפו מצאת את זה?" שאל ג'ון שנית ושון אמר "במשרד של אבא שלי" ג'ון הביט בשון ואז מביטהם היו ממוקדים בסירטוט הזה "רגע אחד… זה הסרטוט של ארץ ישראל!" קרא שון לבסוף בתדהמה.
"למה הוא צריך שרטוט של ארץ ישראל?" שאל ג'ון מבולבל. "אין לי שמץ, נשאל אותו היום, מה דעתך?" ג'ון הינהן ואמר "סבבה, ועכשיו צריך ללכת לבית הספר, ייאלה בו נזוז!"
***
ג'ון קרע נייר מהמחברת שלו וצייר את מה שזכר מהסרטוט ששון הראה לו והכניס את הציור לתיק ובאותו רגע צלצל הצלצול לסיום יום הלימודים הארוך הזה. ג'ון מיהר לגשת לשון שפיטפט עם כמה מהבנות להיות הארוניות.
"אההה שון? מצטער שאני מפריע אבל.." מבטו נדד לעבר הבנות שנראו כמו פאקצות כאלה ואז אחת מהן אמרה "אל תדאג, אנחנו כבר הולכות" ושתיהן הסתובבו בניענוע הישבן שלהן והלכו בצעדים מהירים לעבר היציאה. "אתה רואה את זאתי הבלונדינית?" שון הצביע לעבר הנערה האמצעית שהלכה בין הבנות ואז ג'ון הינהן ואמר "זאת שירלי, מה קרה? התאהבת?" ג'ון חייך חיוך רחב וביישן ואמר "לא רק זה, אני מאוהב בה קשות" ג'ון גילגל עיניים ואמר "שירלי היא מכוערת אז תתעורר כבר לחיים" אמר ג'ון ותפח על גבו של שון שהתנער ואמר "נכון היא מגעילה, אני מעדיף את השנייה" ג'ון נאנח ואמר "טוב בסדר, מה שתגיד רק בוא נלך יותר מהר לאוטובוס אחרת נצטרך ללכת ברגל וזה לא יהיה נעים" שון הינהן בהסכמה ושניהם הלכו לכיוון היציאה.
***
"היי נהג! תעצור כאן!" צעק שון ושניהם יצאו בבית של שון והביט באוטובוס שהתרחק משם במהירות.
"ייאלה בוא, אבא שלי לא בבית אז נוכל לחטט לא קצת" אמר שון ושניהם הלכו לעבר הבניין שבו הוא גר.
"היי גברת כהן!" קרא בעליזות ג'ון כשאמו של שון פתחה להם את הדלת בחיוך. "הו שלום לך ג'ון! תיכנסו!" אמרה והכניסה את שניהם לבית החמים והנעים של שון ומשפחתו.
"קדימה ג'ון! בוא!" קרא שון וג'ון מיהר ללכת אחריו למשרדו של אביו, שהיה מבולגן יותר מחדרו של שון.
"בוא" אמר שון והלך על קצות האצבעות ואחריו ג'ון בשקט לעבר השולחן שעמד שם שהיה מפוצץ בדפים.
שון הרים דף אחד שעליו היה כתוב:
"הרשאה להפצת גז רעיל בתאריך 2040
אישור זה מראה שלאדון כהן מותר להפיץ גז רעיל בשנת 2040 בתנאי שאין מתנגדים לכך,
משרד הבריאות".
ג'ון ושון הביטו זה בזה המומים "משרד הבריאות הרשה לאבא שלך להפיץ גז רעיל ב-2040?! זה מטורף!" קרא ג'ון ההמום.
"בוא נקרא עוד דף" אמר שון והרים עוד דף וקרא בקול רם:"הגז אשר אמור להיכנס לאוויר הוא גז רעיל אשר יכול להרוג אלפיי אנשים, ילדים, זקנים ועוד, האם אתה בטוח שברצונך לעשות זאת?"
ולמטה היה כתוב בכתב היד של אביו של שון:
"זאת החלטתי,
אדון כהן"
ג'ון היה יותר מדי המום, כל מי שחי בארץ ישראל הולך למות מהגז הזה!" קרא ג'ון ושון התחיל לבכות "אני פוחד!" וג'ון לא ידע מה לעשות, זה יותר מדי בשבילהם כבר.