סיפור ליום השישי השלוש עשרה!

יום שישי ה13! O:

"מפחיד לי…" אורינה לחשה.
אורינה נטשה וריקי הלכו בבית הרדוף. מידיי פעם נשמעה חריקה ברצפה, או מנורה שהבהבה.
"איפה אנחנו בכלל?" שאלה נטשה והתקדמה, רעש של משהו נשבר נשמע ברקע וצרחה קטנה נפלטה מפיה של ריקי. קול רגליים הגיח בחוזקה מתוך הדממה שהשתררה בחדר. מיד אחריו נשמע שוב קול חריקה צורמני והדלת נפתחה באטיות.
"אההההההההההההה!!!" צווחה ריקי ועצמה את עיניה בפחד.
צחוק נשמע, ושלי נכנסה לחדר.
ריקי נראתה מאוכזבת "קיוויתי שזה מישהו אחר. אני אוהבת לצרוח ורכבות הרים"
"ואני לא"

——————————
"יש לי תחושה שנסיים את חיינו עוד הערב," קבעה אורין, "לכן, הגיע הזמן שאספר לכן משהו."
השלושה הביטו בה בסקרנות.
"יש לי חבר." אמרה בבושת פנים. הבנות הסתכלו עליה, הן לא הנידו עפעף ולא חייכו.
"גם לי…" אמרה נטשה והשפילה את פניה.
"וגם לי…" התוודה ריקי. הן הסתכלו על שלי וחיכו למשמע קולה.
"לי אין… אבל לאליס יש!" אמרה שלי והחלה לצחוק. הן נאנחו וגירדו בעורפיהן.
"תוכלו להגיד לי מי? אני אגיד לכן…" מלמלה נטשה. היא הייתה ידועה בתור טיפוס שאוהב לשאול הרבה שאלות, רובן מיותרות ומעצבנות, בדיוק כמו השאלה המיותרת הזאת, שלא רק שלא עזרה- אלא הפכה את המצב ליותר קשה.
"אני לא מוכנה." קבעה ריקי ורקעה ברגלה בעצבים.
"אז…" חשבה נטשה וגירדה בראשה. "נגיד כולנו ביחד!
"חכו רגע! אליס ישנה…" מלמלה שלי והביטה על ידיה.
"נו באמת, כולנו יודעות שאליס היא את. אין לך לאן לברוח עכשיו, שלי."
"קדימה, מהר, 1..2..3…" ספרה ריקי. הן הביטו אחת בשנייה בחשש.
"נו יאללה!" צעקה נטשה.
"זה…" מלמלו כולן ביחד.
"זה?!!!!" הקשתה נטשה הלא סבלנית.
"סאני!" צעקו כולן יחדיו. הן הביטו שוב אחת בשנייה, הפעם לא היו אלה מבטים חוששים, אלה היו מבטים זועמים.
"מה?!" צעקה אורין. "איך יכולתן? הוא הרי אוהב אותי!"
"איך את יכולת?!" צעקה עליה נטשה. "הרי ברור שהוא אוהב אותי!"
"הוא שלי כפרות, אין לכן סיכוי!" צעקה שלי וסטרה לבנות.
"אבל… צ'שייר." מלמלה שלי והשפילה מבטה.
"לא אכפת לך שאת דמות במשחק וידאו, מכורה!" צעקה אורין.
"אורין באקה!" ציינה שלי והצביעה על אורין.
"את באקה!" צרחה אורין.
"י'ילדה לא מקורית." מלמלה שלי.
"יא מכורה" אמרה אורין.
"נה." השיבה שלי וחיוך שובב נראה על פניה.
"מכורה!" צרחה אורין והמשיכה להגיד 'מכורה'.
"ילדותית! תני לריקי כבר לכתוב." השיבה בצעקה שלי, החיוך לא נמחק.
"את לא מקורית! רואה?!" צרחה אורין בחזרה.
"אורין, את פשוט לא יודעת מה לומר אז את מחזירה לי במילים שכבר אמרתי לך. "
"בלהבלהבלה!" אמרה אורין.
"תינוקת."
"אני תינוקת? קפצי לייייי" אמרה אורין
"העתקת לי מהצ'אט, את כזו לא מקורית, ואת עוד מכחישה!" שלי גלגלה את עיניה והסתלקה משם בעצבנות.
"אני יותר מקורית ממך! את מאוהבת באליס ממדנס ריטורנס ואתן מתנשקות! אני מקורית!" אמרה אורין.
"סתמו שתייכן!"ריקי דיברה לראשונה. דמעות עלו בעיניה החומות הגדולות.
היא הסתובבה והחלה לברוח, כאשר הדמעות זולגות מעיניה וכולן מביטות בה.
אורינה ושלי חזרו לריב. נטשה הביטה בדמותה של ריקי מתרחקת, ורצה אחריה. היא לא רצתה להיות במוקד הסכנה.
"ריקי! תחזרי!" צעקה נטשה.
לפתע, ברק פגע ברצפה ודמות הופיעה שם, אוחזרת סכין חד בידה.
"מוכנות למות?" היא חייכה.
אורין ושלי התחבקו, ואז צרחו.

—————————————————————-
זעקתן של שלי ואורין נשמעה למרחקים.
ריקי הסתובבה, ודאגה נראתה בעיניה.
"נראה לך שהן בסדר?"
נטשה נענעה בראשה "אני לא יודעת" היא נאנחה והביטה ברצפה.
נטשה התקרבה אל ריקי וטפחה על גבה "יהיה בסדר. נלך למצוא אותן?"
ריקי הנהנה והן החלו ללכת.
ברק פגע ברצפה, ודמות הופיעה שם.
היא הושיטה את ידה קדימה, וריקי ונטשה קפאו במקומן ולא יכלו לזוז.
הברדס ירד מראשה של הדמות ושערה השחור התפזר. עיניה החומות נצצו בסדיסטיות.
"סול?!" הזדעקה נטשה.
סול התקרבה, ולחצה על ראשה של ריקי.
מבטה של ריקי התערפל, ועיניה הפכו אדומות.
היא החלה להתקרב לנטשה, ושלפה סכין.
היא הרימה אותו גבוה באוויר ו-

הסוף?