סיפור בשם "המוחק" בהשראת – "למה נמחקו לי כל הסיפורים והטיוטות? :( "

קרה לו משהו נורא, הוא קם בוקר שבת אחד, וכשיצא מחדרו שם לב שהדלת לחדרם של הוריו נעלמה, ובמקומה היה קיר לבן. כאילו בחיים לא הייתה שם דלת. הוא נורא הופתע והתקרב אל המקום. הוא דפק כמה פעמים והרגיש שזה היה קיר חלק כמו בכל הבית, צמרמורת עברה בגופו. הוא נבהל והחל לקרוא להוריו, אך נענה בשקט, רק צליל השעון נשמע מהסלון. הוא רץ אל חדרה של אחותו הגדולה, ולאימתו גם חדרה נעלם. בשלב זה הוא כבר היה בפניקה, הוא מיהר אל חדרו החליף את בגדיו ולקח את הפלפון, הוא הרגיש שהוא לא יכול להישאר בדירה ורצה לקרוא לעזרה. הוא התקשר אל סבא וסבתא שלו אבל הם לא ענו, אז הוא החליט ללכת אליהם, במהלך כל הדרך גופו רעד מפחד. כשעלה לקומה השלישית ופנה לכיוון הדלת שלהם הוא כמעט התעלף, לא הייתה דלת כניסה לדירה, במקומה רק קיר. הוא נשכב על הרצפה והתחיל לבכות, אחרי כמה דקות הוא הוציא את הפלפון והתקשר אל חבריו, אבל אף אחד לא ענה. הוא הלך אל אחד החברים הטובים שלו, וכשראה שגם דלתו נעלמה, פשוט התיישב על הרצפה, נצמד עם הגב לקיר, שבו הייתה פעם דלת עצם את עיניו ופשוט נדם. הוא ישב שם במשך כחצי שעה, עד שאחד השכנים ממול שיצא מהדלת הבחין בו ושאל אותו מה קרה. ואז הילד סיפר לו הכול. השכן בעצמו נבהל כשראה שהדלת של שכנו ממול נעלמה והחליט לדווח על כך למשטרה. המשטרה באה ולקחה את הילד לתחנת המשטרה, הם אמרו לו שהם בודקים את העניין ובנתיים השאירו אותו בחדר ביחד עם פסיכולוג מטעם המשטרה. הם דיברו והפסיכולוג ניסה להרגיע את הילד ולהגיד לו שהמשטרה מחפשת את ההורים ושהם עושים עבודה מצוינת ועוד מעט ימצאו את הוריו. אחרי כמה שעות אחד השוטרים נכנס וסיפר לפסיכולוג בשקט שאין עקבות לאף אחד מהנעדרים, והנעדרים כוללים את כל מי שהיה קרוב לילד, זאת אומרת שכל מי הילד הכיר בחייו נעלם, הם לא יודעים להסביר את זה וכולם חסרי אונים ובשוק. הפסיכולוג החוויר קצת והביט בילד המסכן. "אתה יודע מי אחראי לזה?" שאל הפסיכולוג. "עדיין לא, אבל למקרה כזה חייב להיות אחראי, הסיכוי היחיד שיש לילד זה לחכות לאחראי שיבוא ויסביר לו מה קרה ואיך אפשר להחזיר את כולם חזרה". הפסיכולוג חזר לשבת ליד הילד וניסה להסביר לו בקול הכי רגוע שלו שמה שאפשר לעשות עכשיו זה רק לחכות לאחראי שיבוא לתקן את מה שקרה. הילד הנהן והתחיל לחכות.