סיפור אימה (לא לבעלי לב חלש!!)

לשרוט את הפנים עד זוב דם, עם ציפורניים ארוכות מספיק בשביל לצבור סנטימטר וחצי של עור מת תחתיהן. לתלוש את השיער מהקרקפת בקבוצות גדולות כך ששכבת העור תיפרד מהשומן, השרירים, הגולגולת. להוציא את העיניים מהחורים בעזרת אזמל ולעקור את השיניים מהשורש. לדחוף מברג לתוך הנחיריים עד שישפכו נהרות של דם ומוגלה ורעל מכל החורים. גידים, ורידים ונימים נקרעים באקראיות, מתפוצצים ומתים, כל אזור נידון להשמדה מוחלטת חסרת התחשבות כמו היינו במלחמה. לקחת סכין ולתקוע בתוך הטבור ולסובב עד ניקוב הקיבה, כדי שכל החומצות ימיסו את הגוף מבפנים עד שלא ישאר שם דבר מלבד קליפה ריקה, העור מכוסה דם קרוש, מוגלה מבעבעת ונקבים נוטפים זוהמה. להדליק קופסת גפרורים שלמה ולשרוף באיטיות את איבר המין, תחילה מבחוץ כדי לא להשאיר שום זכר, ואז את פנים המערה החדשה שנוצרה, היא תיהפך לגהינום בהתגלמותו. אותו גהינום שיכול היה להיווצר רק בראשו של אותו גוף, ספק מת ספק חי. הרפש המהביל והמצחין יפרוץ את הסוגרים, יקרע כל שריר בדרך, יפלס את דרכו דרך מנהרות חלשות שמבקשות נפשן למות. ההפרשות יחשפו עצמן בכל מצב צבירה אפשרי, והגוף הגוסס יתבוסס בצואתו ובדמו הניגר על ירכיו. הבוץ, שנוצר מהחרא והמוגלה שלו, מכסה את כל גופו ומתחיל להתקשות, עד שהוא מונע ממנו להמשיך לזוז. אחרי מאבקים רבים הוא נשאר שם, נראה כמו משהו לא אנושי ולא מרגיש דבר, נותן לאמא טבע לעשות את שאר העבודה.