UNDERWATER-פרק 5

אני הנדתי את ראשי לשלילה,לא רוצה לתת למילים שלו להיכנס לליבי.
"אני לא אלך סקיילר.
אני לא יודע מה עברת,אבל אני יכול לנחש שאת פגועה.שיותר מידי גברים הלכו בגלל השטות הזאת"אמר ואני נשכתי את שפתיי,משפילה את מבטי ולא נותנת לדמעות לצאת.
הוא צודק,השנתיים האחרונות היו סיוט עבורי.כלכך הרבה אכזבות.כלכך הרבה ציפיות.
אני זוכרת את ג'ייקוב טומסון,הוא היה הראשון שדחה אותי.

"סקיילר איך לא סיפרת לי דבר כזה?"הוא אמר ואני השפלתי את מבטי
"אני לא יכול להסתכל עלייך בכלל"אמר והרגשתי את המילים שלו נכנסות כמו סכין לליבי.
"שום דבר לא יכול לעזור?אי אפשר להוציא את הדבר הזה מהגוף שלך?"שאל ואני בלעתי רוק בכבדות.
הנדתי את ראשי לשלילה באיטיות,מרימה את ראשי אליו.
"אני מצטער סקיילר"אמר
הוא הסתכל עליי פעם נוספת ויצא מחדרי,לאחר מספר שניות שמעתי את הדלת של הבית נטרקת.
התפרצתי בבכי מר,לא מבינה מה עשיתי שמגיע לי את החיים האלה.

הפסקתי לקוות ולתלות ציפיות בגברים האחרים,לאחר מספר נסיונות וכשלונם-הבנתי שאני אשאר בודדה ושום גבר לא יקבל אותי.
הרופאים אמרו שאין כל דרך להחזיר את המצב לקדמותו,אולם הם נתנו לי משחה שעשוייה לעזור,אך הסיכויים קלושים.
אולי הוא שונה הקול בראשי אומר ואני מיד חוסמת את האפשרות,זה לא ייתכן שמישהו כמוהו ירצה אותי.את הגוף שלי.
"אני יודע מי את.וכשאני רואה את הגוף שלך אני רק מבין עד כמה את מדהימה.את הבן אדם הכי חזק שאני מכיר סקיילר.
שלא ישלו אותך לעולם,את כלכך יפה"הוא מוסיף ואני יוצאת מהבועה שלי,מביטה בו ורואה שהוא קרוב אליי יותר מתמיד.
"היי,אל תבכי;בואי הנה"אמר לאחר שהתפרצתי בבכי.הוא עטף אותי בידיו,נושק לראשי.
חיזקתי את החיבוק כשהבנתי שהוא מתאמץ לא להכאיב לי.אני לא צריכה שירחמו עליי.
הרמתי את ראשי אליו,הוא ניגב את דמעותיי עם אגודלו וחייך.
הוא ליטף את גבי וצמרמורת קלה עברה בי,עצמתי את עיניי לרגע וכשפקחתי אותן הבטתי בעיניו הירוקות הגדולות.
"דילן אני.."התחלתי לומר אך הוא נאנח והצמיד את שפתיו לשפתיי.
הנשיקה הייתה איטית,הנחתי את ידיו סביב צווארו ופלטתי אנחת ייאוש.
אני חייבת להודות שהתגעגעתי למגע של גבר.
הוא הניח את ידיו על מותניי וליטף את אגני,מוריד את ידיו לישבני ותופס אותו בחוזקה.
הנשיקה הפכה לסוערת ברגע שגניחה נפלטה מפי לפיו,הוא הרים את רגליי כך שאני כרוכה סביב מותניו והתנתק מהנשיקה.
הוא נישק את צווארי ואני נאנחתי,מלטפת את קצוות שיערו.
הוא התקדם למיטתי והשכיב אותי באיטיות,מסתכל עליי לרגע ומוריד את חולצתו.
"דילן..אתה בטוח ש.."התחלתי לומר אך הוא השתיק אותי בנשיקה.
"אני רוצה אותך סקיילר"אמר בקול צרוד וסקסי.
זה הדבר היחיד שהייתי צריכה לשמוע על מנת להפוך אותו כך שאני מעליו ולהוריד את החזיה שלי.
*****
צלצול הפלאפון העיר אותי,פקחתי את עיניי באיטיות והבטתי בדילן שוכב מולי.
יצאתי בזהירות מהמיטה על מנת לא להעיר אותו,אוחזת בפלאפון ועונה לשיחה.
"הלו?"לחשתי
"סקיילר וויליאמס?מדברים משדה התעופה.הטיסה ללוס אנג'לס שהייתה אמורה להיות בעוד 4 ימים הוקדמה עקב מצב מזג האוויר.הטיסה יוצאת בעוד 5 שעות.
תוכלי לפעול לפי שיקולך,המקום שלך יישמר בשתי הטיסות ותחוייבי רק על טיסה אחת"קול נשי נשמע מהצד השני.
"אוקי תודה"לחשתי וניתקתי את השיחה,מתבוננת בדילן שיושן על מיטתי וחושבת כיצד לפעול.
נשמתי עמוק והבנתי שסטיתי מהמטרה שלי,למצוא את אבא שלי.
הוצאתי בשקט בגדים מהארון,מתלבשת בזריזות ומכניסה את שאר הבגדים לתיקי.
נכנסתי לחדר האמבטיה,לוקחת במהירות את הסבונים שלי ומברשת השיניים שלי,מכניסה גם אותם לתיק.
הבטתי סביבי,מנסה לראות האם שכחתי משהו.
הבטתי בדילן שנית,מגיעים לו הסברים.
הוצאתי את הפנקס שהבאתי מהתיק,מוציאה גם את העט ותולשת דף אחד מהפנקס.
'היה לי העונג להכיר אותך.אתה בן אדם נפלא דילן.בזכותך הצלחתי להרגיש שוב.
אני חוששת שדרכינו צריכות להתפצל כעת.
אל תחפש אותי.
אני חייבת לעזוב על מנת להשיג את המטרה שלשמה הגעתי הנה מלכתחילה.
אני מקווה שתמצא את האושר שמגיע לך.
סקיילר.'כתבתי בדף והנחתי אותו על הכרית שלי.
הבטתי בו בפעם האחרונה,נושכת את שפתיי ויוצאת מהחדר לפני שאתחרט על מעשיי.
*****
אני מתבוננת במספר המושב ונושפת בבוז,ממשיכה לעבור את הכסאות.
חייכתי כאשר ראיתי את מספר המושב שלי,מניחה את התיק שלי בתא המטען.
התיישבתי במקומי ונאנחתי,הקול בראשי צועק עליי,על זה שהייתי כלכך טיפשה.
אני מניחה שזה מגיע לי,אני באמת טיפשה.
לא הייתי צריכה לתת לזה לקרות.
המצפון לא נרגע,האשמה אוכלת אותי מבפנים.
לא הייתה לך ברירה-אני אומרת לעצמי שוב ושוב.
אין דרך חזרה מכאן.
טיפשה,הוא הגבר היחיד שקיבל אותך ואת דחית אותו.הקול נשמע שוב ואני עצמתי את עיניי בחוזקה,מנסה להשלים עם העובדה שלא אראה אותו שוב.
אולי ככה זה צריך להיות.אולי לא מגיע לי להיות מאושרת.

~מקווה שאהבתם:)תגיבו מה דעתכם!
המשך ערב טוב~