UNDERWATER-פרק 2+3 ♥

"אוקי מתוקה,תעדכני אותי בכל דבר!"אמרה ואני גלגלתי את עיניי.
"בסדר אמא"אמרתי מגחכת
"אני צריכה ללכת לבדיקת דרכונים,נדבר אחרכך"אמרתי
"להתראות סקיילר"אמרה וניתקתי,הולכת לעמוד בתור של בדיקת הדרכונים ונאנחת כשאני מבינה שזה ייקח זמן רב.
*****
"כמה?"שאלתי המומה
"זה רק ללילה אחד!"הוספתי
"גברת,400 דולר או להתראות"אמרה מפוצצת את בלון המסטיק שלה ומחייכת.
נאנחתי והודתי לגברת ה"נחמדה",יוצאת מבית המלון ונכנסת למונית.
"דני,תמשיך לנסוע"אמרתי
"גם יקר?"שאל מתניע
אני הנהנתי ונאנחתי,התחלנו לנסוע לבית מלון נוסף.
אנחנו נוסעים כבר כמה שעות טובות,מחפשים בית מלון זול שאני אוכל להתמקם בו הלילה.
"אני חושב ש"הוסט הוטל" הוא זול,שננסה?"שאל בחיוך,מסתכל עליי דרך המראה.
אני הנהנתי וחייכתי,התמזל מזלי שמצאתי נהג מונית כלכך סבלני ומתחשב.
פתחתי את הפלאפון,רואה שהשעה כבר 11 בלילה,אני מותשת וכל גופי כואב.
הכנסתי את הפלאפון לכיסי,מסתכלת דרך החלון ושמה לב לראשונה ליופיה של העיר,מרוב הלחץ לא התבוננתי אף לא לרגע דרך החלון,מצטערת על כל רגע שהפסדתי.
המגדלים הגדולים,האורות היפים והצבעים.דברים כאלה בהחלט אי אפשר לראות בעיירה קטנה כמו ברווארד שבצפון קרוליינה.בעיירה הקטנה שממנה באתי היה ניתן לראות בכל מקום אנשים רוקדים,שמחה ועליזות היו בולטים בעיירה שלנו.הנוף היה מרהיב,העצים,השלג בחורף.הכל היה נראה כאילו זה ציור נוף מתמונה שמתעקשים למכור.
האוכלוסייה בעיירה שלי מונה סך הכל 6,716 איש.אך למרות זאת נשארנו העיירה הכי עליזה בצפון קרוליינה.
מחשבותיי נקטעו ברגע שדני נעצר,הסתכלתי דרך החלון והתבוננתי בבית המלון המרהיב שדני הביא אותי אליו,התכוננתי לעוד מחיר יקר מראש.
פתחתי את דלת המונית ויצאתי ממנה,מניחה את התיק על הכתפיים שלי.
נכנסתי למלון והלכתי לקבלה,מסתכלת על הגבר הנאה שישב שם.
"שלום,אני רוצה ללון כאן רק הלילה.כמה זה יצא לי?"שאלתי נאנחת,לפחות אני מנסה.
"120 דולר כולל ארוחת בוקר"אמר ואני פקחתי את עיניי לרווחה,אין מצב.יש פה קטע.
"גברת?"הגבר אמר לאחר כמה שניות,כשאני יוצאת מהבועה שנכנסתי אליה.
"אתה יכול לרשום אותי ל2 לילות?"שאלתי מחייכת
"2 לילות זה 240 כולל ארוחות בוקר,בערב יש אפשרות לאכול במסעדה שנמצאת בהמשך הרחוב,אורחי המלון מקבלים 50% הנחה"אמר ואני הנהנתי,עדיין המומה מכמות המזל שיש לי.
"אני מודיעה לנהג המונית שהוא יכול לנסוע,אנחנו פשוט חיפשנו בתי מלון כל הלילה"אמרתי מצחקקת,כשחיוך קטן עלה על שפתיו.
"תוכל לרשום אותי בנתיים?"שאלתי,הוא הנהן ויצאתי מבית המלון,הולכת לחלון הפתוח של דני.
"דני תודה רבה,מצאתי"אמרתי מחייכת
"אין בעד מה,תשמרי על עצמך"אמר מחייך,כשאני מהנהנת ומוציאה את הארנק שלי.
"קח"אמרתי מוציאה 150 דולר,מושיטה לו את הכסף כשהוא מסתכל עליי ונאנח.
"קחי"אמר מחזיר לי 50 דולר
"זה הכסף שלך"אמרתי מבולבלת מעט
"אני אסתדר,את יותר זקוקה לו"אמר ואני חייכתי חיוך מביש,יודעת שהוא צודק.
"תודה רבה דני,לילה טוב"אמרתי והוא חייך,סוגר את החלון ומתחיל לנסוע.
נכנסתי למלון כשהעובד שהיה בקבלה עמד בפתח הדלת.
"תי לי"אמר ולקח את תיקי מהכתף שלי בעודי מודה לו.
"בואי אחריי,אני אראה לך היכן החדר שלך נמצא"אמר ואני הנהנתי,נכנסת איתו למעלית והוא לוחץ על קומה 10.
"החדר לא ענק,אבל אני מניח שהוא לא יהיה גרוע בשבילך"אמר ואני צחקתי
"הו,אני רק רוצה מקום לישון כרגע"אמרתי והוא הנהן,מגחך.
המעלית נפתחה,יצאנו ממנה אחד אחרי השני,כשהעובד מוביל ואני מסתכלת על גבו השרירי.
הוא נעצר ליד הדלת של חדרי כנראה,הוציא מכיסו מפתח ופתח את הדלת של החדר,מניח את התיק שלי על הרצפה ואני נכנסת אחריו.
"זה בסדר?"שאל כשאני מסתכלת על החדר
"הרבה יותר מבסדר,תודה" אמרתי
הוא היה ממש נחמד.מיטה זוגית עם שידה קטנה לידה,ארון די גדול,חלון גדול ועליו תלויים 2 וילונות לבנים וגדולים.החדר היה צבוע בשמנת,היו חלקים שהיו צבועים בחום-אגוז.
הבחנתי בדלת קטנה,מניחה שהיא מובילה לשירותים ולמקלחת.
"הבריכה פתוחה מהשעה 10 בבוקר עד 7 בערב.חדר האוכל פתוח משעה 8 בבוקר עד 12.יש לך שאלות?"שאל
אני הנדתי את ראשי לשלילה וחייכתי כהוקרת תודה.
"אז אני אניח לך,לילה טוב גברת"אמר
"תוכל לקרוא לי סקיילר"פלטתי לאחר שהתקדם לעבר הדלת,כשהוא נעצר ויכולתי לראות חיוך קטן שמבצבץ בין שפתיו.
"ראיין ג'ונסון,לשירותך"אמר ויצא מהחדר,כשאני מחייכת חיוך קטן ומתיישבת על המיטה.
-'אני במלון,לילה טוב' שלחתי לאימי,נועלת את הפלאפון ומוציאה פיג'מה מהתיק.
שמעתי צעקות מהחדר השני,מגלגלת את עיניי ומורידה את בגדיי בעדינות,עוצמת את עיניי לרגע ונושמת עמוק.
לבשתי את הפיג'מה שלי באיטיות,נזהרת לא להכאיב לעצמי יותר מידי.
לאחר שלבשתי את הפיג'מה,הצעקות שנשמעו מהחדר השני רק התחזקו.
פתחתי את הדלת של חדרי ברוגז,ניגשת לחדר השני ודופקת מספר פעמים על הדלת.
הדלת נפתחה לאחר מספר שניות,ולהפתעתי הרבה ואני מניחה שגם להפתעתו,הופיע מולי הבחור הנאה שפגשתי במטוס.דילן?כן,אני חושבת שזה שמו.
פניו היו אדומות,פלאפון היה בידו ועיניו הוא נראות כועסות יותר מתמיד.
"מה אתה עושה כאן?"שאלתי ללא כל מחשבה לפני כן,מתחרטת לאחר מכן כשהבנתי שהבחור עצבני ועליי להניח לו.
"אני ישן כאן"אמר רגוע,הופתעתי ממצבו,לפני רגע שמעתי אותו צועק ללא הרף.
"מה את עושה כאן?"שאל לאחר מספר שניות
"מה שאתה עושה כאן"אמרתי מגחכת ומשלבת את ידיי.
"הכל בסדר?שמעתי צעקות לפני כמה רגעים"אמרתי מודאגת
"כן,אני מתנצל הערתי אותך?"שאל
"לא,אני בדיוק התכוננתי לשינה"אמרתי והוא הנהן,מניח את הפלאפון על אוזנו.
"אני אחזור אלייך"אמר וניתק את השיחה.
"אני מצטערת,אני מפריעה?"שאלתי
"לא"ענה בתוקפנות
"כלומר,זה יכול לחכות"אמר מגרד בעורפו,כשאני מהנהנת.
"לא אמרת שאת כאן לעניינים משפחתיים?"שאל נשען על הדלת,כשאני מהנהנת.
"למה את לנה בבית מלון אם כך?"שאל מחייך
"סיפור ארוך"אמרתי לאחר מספר שניות של מחשבה,אני לא מתכוונת לשתף אותו ב"למה אני כאן ולא אצל "המשפחה" שבאתי לבקר".
"אוקי"אמר מצחקק
"טוב,אני זזה לישון"אמרתי והוא הנהן
"נתראה בארוחת בוקר"אמר ואני חייכתי,מתקדמת לחדר שלי ונכנסת אליו.
סגרתי את האור,שמה את הפלאפון שלי במטען ועל מצב שקט,שמתי שעון מעורר לשעה 8 על מנת להספיק להגיע לארוחת הבוקר,מניחה אותו בשידה שליד המיטה ונכנסת מתחת לשמיכות,עבר עליי יום מעייף ושינה טובה בהחלט תפתור את המצב.

פרק 3:
הבוקר הגיע יותר מהר ממה שחשבתי,שעון המעורר צלצל מה שהקפיץ אותי מעט,כיביתי אותו ונאנחתי,מתיישבת על המיטה בישיבה מזרחית ומפהקת.
לקחתי את הפלאפון שלי מהשידה והוצאתי ממנו את המטען,פותחת את הפלאפון ורואה 3 שיחות שלא נענו מאמא,4 הודעות מאמא והודעה אחת ממספר לא מוכר.
'בוקר טוב,מחכה לך בחדר אוכל בשעה 9,נתראה.
דילן' קראתי את ההודעה ונזכרתי שהבאתי לו את המספר שלי בטיסה.חייכתי חיוך קטן וקמתי מהמיטה,נושמת עמוק ונכנסת לחדר האמבטיה.

נאנקתי כשהמים פגעו בגופי,מרגישה את הכאב הצורב מהצלקות שעל גופי.
עצמתי את עיניי בחוזקה,מנסה להתעלם מהכאב שמנסה להשתלט עליי בכוח,לא נותנת לו לנצח אותי.
סגרתי את המים לאחר שראשי היה נקי משמפו,יצאתי מהאמבטיה ועטפתי מגבת סביב גופי בעדינות.
התיישבתי על המיטה,מוציאה את קרם הגוף המיוחד שלי ומורחת על רגליי.נשכתי את שפתיי,עוברת לכתפיים בעדינות.
פתחתי את המגבת,מתחילה למרוח על בטני וצווחת מכאב,עוברת לגבי ושמחה שזה עומד להיגמר.
לאחר שסיימתי למרוח את המשחה,פתחתי את התיק והוצאתי את בגדיי ואת ההלבשה התחתונה שלי.
לבשתי את ההלבשה התחתונה והסתכלתי על המראה,מנסה להבחין בשינוי קטן בגופי.הסתובבתי והסתכלתי על גבי,נאנחת כאשר לא הבחנתי בשום שינוי.
הנחתי את ידי על הצלקת הגדולה שבגבי,עוצמת את עיניי ונזכרת במראה של אימי נשרפת מול עיניי.את הלהבות שורפות את גבי כאשר אני מנסה לחלץ אותה מחדרה.את הכאב הצורב בביטני וברגליי.
אני עדיין שומעת את קולות הסירנה של האמבולנס ומכבי האש,אני עדיין מריחה את האש ומרגישה את העשן חולף על פניי.
פתחתי את עיניי,מסתכלת על פניי ומודה לה' שפניי נותרו חלקות.
התחלתי להתלבש בעדינות,נזכרת במילים של השוטר.
"זה היה נסיון התנקשות,אנחנו כבר שנים מחפשים את הפושעים האלה אך אף פעם לא מצליחים לתפוס אותם"
לא הבנתי מדוע מנסים להתנקש בנו,היינו משפחה רגילה בעיירה קטנה ומבודדת,לעולם לא דמיינתי שזה יקרה דווקא לנו.אני יכולה לומר שבאותה המידה לא דמיינתי שאבא יעזוב,אך לא קישרתי בין הדברים,עדיין לא.
"ננסה לעשות הכל,אני מבטיח לכן.אנחנו נחפש שוב בבית שלכן,אולי יש שם מידע שיכול לעזור" קולו של השוטר הדהד בראשי ואני גיחכתי,למרות שעברו שנתיים,לא קיבלנו שום תשובה.
כמובן שלא נשארתי שקטה,חזרתי לביתי שנשרף,חיפשתי מסמכים ומצאתי תקייה במרתף שבתוכה הייתה רשימת מבוקשים עם התמונות שלהם.
הייתי כלכך מבולבלת,אבי עבד בהייטק,כמו כל אדם פשוט בימנו.
הייתי חייבת הסברים,הייתי חייבת לדעת מדוע החיים של אמא ושלי נהרסו משריפה.
מצאתי כתובת על שמו,בית במיאמי.
ידעתי שלא תהיה לי עוד הזדמנות כזאת,הזמנתי כרטיס טיסה של הלוך בלבד והתחלתי להתכונן למסע,לחיפוש אחרי אבי.

~אשמח לתגובות וקצת ביקורת על הסיפור בנתיים,לילה טוב :)~