UNDERWATER-פרק 12

"לעזאזל תומס!אמרתי לך מה שאני יודע!!!אני נשבע!" בנ'גמין צורח ותומס ג'ון צוחק.
"בחורים" תומס מורה לגברים שמולי להמשיך במעשיהם הנבזים, נותן להם את האישור להמשיך לגעת בי ולהכות אותי בחומרה.
"אני לא יודע איפה הוא!תשחרר אותה!!" קולו של בנג'מין נשבר ואני מתבוננת בו, אני כבר לא מרגישה שום כאב.אני רק רוצה לחבק אותו ולהגיד לו שאני בסדר.
הגברים מכים אותי שנית ואני לא מגיבה, מוחי התנתק מהכאב לגמרי.אני מרגישה שגופי התנתק ממוחי.
בנג'מין ממשיך לנסות להתשחרר מהחבלים שקשורים על ידיו, חבלים שמונעים ממנו להתקרב אליי.
הוא מסתכל לתוך עיניי בתסכול, אין לי כבר כוחות לבכות.
הגברים חודרים לגופי זה אחר זה, אני כבר לא מרגישה את הכאב העז שהרגשתי בתחילת הלילה.
בנג'מין צורח על תומס ג'ון שישחרר אותי, אך הצעקות הן לחינם.הגברים ממשיכים במעשיהם ומזהמים את גופי.
אני מרגישה חסרת כוחות.
הגברים מכים בי בעוצמה שלא חוויתי בעבר, אני מרגישה את הצלקות שלי צורבות.
אני מביטה בבנג'מין וליבי נשבר כאשר אני רואה דמעה זולגת במורד הלחי שלו.
אני לא חושבת שאי פעם ראיתי אותו נשבר ככה.
אני מרגישה את הדמעות שלי זולגות מעצמן, ליבי כואב.
העובדה שאנחנו נמצאים בסיטואציה הזאת שוברת אותנו.אני לא רוצה לחשוב איך הוא מרגיש כעת.
אני רק רוצה לחזור הביתה, לאמא היקרה שלי.לחבק אותה ולהגיד לה שאני אוהבת אותה.
אני מרגישה שאני חייבת את סליחתי לכל כך הרבה אנשים.המסע הזה שבר אותי נפשית.
בראש ובראשונה, אני חייבת לבקש מחילה מאמי, שהשארתי אותה לבדה. שלא ראיתי את הבדידות שלה, שהעמדתי את עצמי לפנייה.
שנית, הייתי מבקשת סליחה מקיילי בראון.האישה שהטרדתי בשביל לדעת מידע על אבי.על כך שנכנסתי לפרטיותה מבלי לשים לב.
שלישית, הייתי מבקשת סליחה מבנג'מין.שאילולא אני שום דבר ממה שהולך כאן לא היה קורה.שהוא היה ממשיך לחיות את חייו ולא היה סובל כמו שהוא סובל כעת.
רביעית, הייתי מבקשת סליחה מאבי.על טיפשותי לחפש אותו.לנסות לדעת יותר.
הוא לא רצה בזה.הוא ידע מה הוא עושה.הוא שילם את המחיר ואני המרתי את פיו.
וסליחה אחרונה, סליחה בעלת המשמעות הכי גדולה.
סליחה מעצמי.
סליחה שיצאתי למסע.סליחה שהכנסתי את עצמי לברוך הזה.סליחה שאני סובלת כעת, סליחה שאני נמצאת כרגע במקום לא ידוע, סליחה שאיני יודעת אם אני אחיה או לא.
סליחה.
*****
"יש לכם עד מחר לחשוב על תשובה בשבילי.לילה טוב" תומס ג'ון אומר וזורק סכין לכיווני.אני מתבוננת בו ומרגישה את גופי כבד, אין בי כוחות לקום מהרצפה.
תומס ג'ון סוגר את הדלת של החדר, כשאני מביטה בבנג'מין הקשור.
אני מבינה שאני חייבת למצוא כוחות ולשחרר אותו, אני מנסה בכל כוחותיי לקום מהרצפה, יודעת כי הוא קשור כך שעות.
אני מביטה בחולצה שלי שזרוקה לידי ואוחזת בה, לובשת את החולצה הקרועה.
אני לוקחת את הסכין מהרצפה וקמה מהרצפה בכוחותיי האחרונים.
אני מתקרבת לבנג'מין, הוא כבר הרוס.
אני חותכת את החבלים שקושרים אותו אל הקיר, הוא עוקב אחרי כל תנועה שלי עם עיניו.
לא היה צורך לדבר, שנינו דיברנו עם העיניים.
חתכתי את הקשירה האחרונה, כשהוא משפשף את ידיו ואני מביטה בסימנים הכחולים שמופיעים על ידיו.
הוא הביט בי ונשם עמוק, אני חושבת שהוא חש מושפל כעת.
הוא בטח מרגיש נורא.שהוא לא יכל לעזור לי, שהוא היה צריך לראות את הגברים הללו מבצעים בי מעשים מגונים והוא לא יכל לעשות דבר מלבד להסתכל.
ההרגשה נוראית, אני מרגישה רע בשבילו.
הגבר שלי, הגבר שאני אוהבת, לא יכל למנוע את האסון שהיה כאן הלילה.
אני חושבת שהלילה הזה יישמר בזכרוני לנצח.לא משנה כמה פעמים אני אשטוף את גופי, אני תמיד ארגיש את הידיים שלהם נוגעות בי במקומות האינטימיים שלי.במקומות שרק בנג'מין ראה.
איני יודעת איך ממשיכים מכאן הלאה, איך שוכחים מהלילה הנורא.
אני מרגישה את ראשי כואב, רוצה מנוחה.
אני מרגישה שעיניי נעשות כבדות, וסחרחורת תוקפת את גופי.
"סקיילר" בנג'מין אומר ואוחז בכתפיי, אני מתבוננת בו ומנסה להשאיר את עיניי פקוחות, גופי רוצה לקרוס אך אני מנסה למנוע את הקריסה.
"אני כלכך מצטער סקיילר" הוא אומר ועיניי נעצמות.גופי מתחנן אליי, זועק שאתן לו את המנוחה שהוא זקוק לה, אך איני יכולה לאפשר לו.בנג'מין זקוק לי.
"לא.תשאירי את העיניים פקוחות.אני מתחנן!" אני שומעת את קולו ולא מצליחה לפקוח את עיניי יותר.
אני מרגישה את ידיו עוטפות אותי ומרימות אותי, ראשי נוחת על הכתף שלו ואני מרגישה את ליבו דופק בחוזקה.
"תשארי ערה סקיילר, את בסדר" הוא אומר ואיני יודעת את מי הוא ניסה להרגיע יותר.אותי או את עצמו.
הוא מלטף את הלחי שלי ואני נרגעת תחת מגעו.
גופי זועק אליי פעם נוספת, והפעם- אני שומעת לו.
אני נותנת לו את המנוחה שהוא זקוק לה, מאפשרת לו ליפול לשינה עמוקה.מאפשרת למוחי להתאפס אחרי הלילה שעבר.
אני שומעת את קולו של בנג'מין מתחלש, ועתה איני שומעת דבר.
אני מאבדת את חושיי אחד אחר השני, והדבר האחרון שאני מרגישה הוא את שפתיו של בנג'מין על המצח שלי.
*****
שדה שלם של פרחים, שדה ענקי שאין ממנו מוצא.
אני מתבוננת סביבי, שמה לב שאני עומדת בדיוק באמצע השדה.
ריח הפרחים עוטף את אפי ואני עוצמת את עיניי לרגע, נושמת את האוויר הצח.
אני פותחת את עיניי ורואה אש, אש שמציתה את השדה באיטיות.
אני רואה את האש מתפשטת לאורך כל השדה, היא מתקרבת אליי ואני זועקת.
האש שורפת את כל השדה, היא דוהרת אליי ואני מנסה לרוץ אל הלא נודע.
האש מקיפה אותי ואני מביטה בה שורפת את הכל עד אפר.
"סקיילר!!!" אני שומעת את הזעקה של אימי.
אני מנסה להגיע אלייה, מנסה לרוץ בשדה הבוער.
אני מרגישה את האש שורפת את גופי, אני נשרפת.
"אמא!" אני זועקת אל הלא נודע, מרגישה את האש עוטפת אותי.
אני עוצמת את עיניי בחוזקה וכאשר אני פוקחת אותן איני רואה אש יותר.
אני מביטה בשדה, שנהפך לשדה קוצים.
הקוצים גדלים, ואני מנסה לרוץ מהשדה, מנסה להגיע למקום בטוח.
המקום הבטוח לא מגיע, הוא רחוק מכאן.
אני ממשיכה לרוץ בשדה שלא נגמר, אני מרגישה את הקוצים דוקרים את רגליי ואני צווחת מכאב, אני רוצה לאמא.

מקווה שאהבתם!
אשמח לתגובות
סוף שבוע נעים לכולם♡