UNDERWATER-פרק 10 ♥

אני צפה על פני המים, מרגישה אוויר לח נוחת על פניי.
הציפורים עפות מעליי ואני עדיין צפה.מרגישה עוד גל שסוחף אותי למעמקים.
אני צפה על פני המים, חסרת דאגות.
הראש שלי נמצא במקום אחר כרגע.
אני מרחפת, אני עפה.
אני מרגישה קלה, מאווררת.אני מרגישה שאני יכולה לעשות הכל.
המים לוקחים אותי הרחק הרחק, סוחפים אותי.
הים רוצה שאני אשאר איתו לעד, אני לא מתכוונת ללכת לשום מקום.
אני מתמזגת עם הים, רואה את השמש העגולה והצהובה מעליי.
אני מתבוננת בה דקות ארוכות, מתבוננת בצבעים שמעולם לא שמתי לב אליהם קודם.
אולי כי לא יכולתי להסתכל על השמש כל כך הרבה זמן.אך כעת אני צפה.אני יכולה לעשות הכל.
אני מביטה בשמיים הכחולים ובעננים הלבנים, הם כלכך לבנים.
הם נראים כה רכים, מזכירים לי צמר גפן ענק שאתה רוצה לשכב עליו.
אני צפה על פניי המים, כעת איני יודעת היכן אני נמצאת.ומה השעה.ואם אני חיה.
אני מרגישה את הגלים עוטפים את ידיי ואת שיערות ראשי, אני מרגישה כמו נוצה שמתעופפת ברוח.
אני חופשייה.
"אין לנו הרבה זמן!לעזאזל למה גייסתי אתכם?תתחילו להזיז את התחת שלכם!" אני שומעת לפתע ברקע.
אני מנסה לא להתרכז בצעקות, אני מתבוננת בקשת גדולה שמופיעה לפתע בשמיים, קשת בעלת צבעים עזים וחזקים.כלכך הרבה צבעים.
"קדימה!הוא צריך להגיע כל רגע!" אני שוב שומעת את הקול ברקע.
אני מרגישה את גופי נעשה כבד, המים נשפכים על פניי.
אני כבר לא צפה על פניי המים, המים נהפכו לאויבים.
אני טובעת לתוך מעמקי הים, אף אחד לא נמצא שם כדי לעזור לי.
אני כלואה.
אני פוקחת את עיניי בבהלה, משתעלת ומרגישה את המים עדיין בגרוני.
אני מתבוננת סביבי ורואה כי אני נמצאת באותו מקום.הזמן לא עבר.ואני חיה.
אני מתבוננת בקירות האפורים ומרגישה את ראשי כואב.אלוהים בבקשה תקח אותי הביתה.
אני שומעת צעדים מתקרבים לדלת של החדר שבו אני נמצאת, הצעדים מתחזקים וכך הפחד גובר.
הדלת נפתחת ושני גברים הופיעו בפתח הדלת, התבוננתי בהם מפוחדת עד מוות.
"לפחות לא נצטרך להעיר אותה" אחד הגברים אמר לשני.
"קדימה, קומי. הבוס רוצה לראות אותך." הגבר השני אמר ואני הנהנתי במהירות, קמה מהמיטה ומתקדמת לפתח הדלת באיטיות.
אני נדחסת בין שני הגברים ויוצאת מהחדר שבו נכלאתי, אני מתקרבת לחדרו של תומס ג'ון וכשאני עומדת ליד דלתו אני נושמת עמוק.
אני נוקשת בדלת שלו מספר פעמים, למדתי מהטעות שלי בפעם הקודמת.
"היכנסי" אני שומעת את קולו ואני פותחת את הדלת באיטיות, נכנסת לחדרו וסוגרת את הדלת אחריי.
אני קופאת במקומי וליבי דוהר, פי נפתח לרווחה בלי שליטתי ואני לא מאמינה למראה עיניי.
"זאת לא הייתה העסקה!" הוא אומר והדמעות עולות לעיניי במהרה, תומס ג'ון מגחך ומשחק באקדחו שנמצא על השולחן.
"העסקה משתנה מעכשיו." תומס ג'ון אומר
השיחה הקטנה בינהם לא עניינה אותי, הדבר היחיד שעניין אותי הוא מה הוא עושה כאן.

אם יש לכם שאלות, משהו לא ברור אני תמיד פה כדי לענות!
שבת שלום :)