UNDERWATER-הקדמה+פרק 1 ♥

הקדמה:
התקדמתי למיקרופון בעוד שברכיי רועדות ללא מעצור.
בלעתי רוק בכבדות והסתכלתי על הוריי שיושבים מולי ומחייכים אליי.
נשמתי עמוק והתחלתי לנאום את נאום הסיום שלי,מסתכלת על אימי ורואה דמעות זולגות מעיניה.
אני צופה באבא שלי מוציא את הפלאפון שלו מכיסו,מסתכל על המסך ומרים את מבטו לכיווני.
הוא קם מכיסאו,הולך לצד ועונה לשיחתו.
הוא התבונן בי שניות ארוכות,צפה בי במבט מרחם.
הוא ניתק את השיחה והלך,עזב את המקום.
נעמדתי קפואה,מסתכלת על אמא שלי מבולבלת מעט.
אמא שלי החלה למחוא כפיים,כשכולם מוחאים אחרייה ואני יורדת מהבמה.
*****
הימים שהגיעו לאחר מכאן היו הנוראיים ביותר,אבא לא חזר הביתה יותר.
אני הייתי סבורה שאבא שלי עזב אותנו לטובת אישה אחרת,אמא שלי לא הביעה את דעתה בעניין מעולם.
השנים עוברות וכך גם התקווה שיחזור דועכת.
הייתי נחושה בדעתי,הוא נטש אותנו.זה היה נשמע מטורף אבל זה היה הכי הגיוני באותה התקופה.
החלטתי להפסיק להתענות,לעשות מעשה.יצאתי לחפש אותו,לבקש הסברים,ולהבין.בעיקר להבין.
אם ידעתי שזה ייגמר ככה,אולי הייתי פועלת קצת אחרת.
פרק 1:
"אמא מספיק"אמרתי נאנחת,מכניסה את בגדיי לתיק.
"סקיילר אל תסעי"אמרתי מנגבת את דמעותיי
"דיברנו על זה,את חייבת לתת לזה לזרום"אמרתי
"אני לא אתן לזה 'לזרום'!אני לא רוצה שתסעי!"אמרה
"טוב,אין לך כלכך השפעה לגביי זה.
אני בת 23,מותר לי לנסוע בלי הרשות שלך"אמרתי מחייכת
"אני הרי אסע בכל מקרה ואת יודעת את זה,למה שלא תתמכי בי במקום לריב איתי?"שאלתי כשהיא נאנחת,מנגבת את דמעותייה שנית.
"אוקי"אמרה נושמת עמוק
"את הרי נוסעת וחוזרת,רק בודקת אם זה נכון"הוסיפה משכנעת את עצמה,מתיישבת על מיטתי.
"אני אחזור כמה שיותר מהר"אמרתי סוגרת את התיק.
"סקיילר"אמרה מסתכלת עליי,מכניסה את ידה לכיסה ומוציאה כסף מגולגל כשגומייה עוטפת אותו.
"לא."אמרתי חד משמעית
"את מתכוונת להתווכח איתי?קחי את זה,אחרת אני לא אתן לך ללכת בשקט"אמרה מאיימת,כשאני נאנחת ואוחזת בכסף.
"יש כאן 4000 דולר,זה לא הרבה אבל זה כל מה שיש לי"אמרה ואני הנהנתי מחייכת.
"תודה אמא"אמרתי
"אני חייבת לצאת,עוד 3 שעות הטיסה"אמרה והיא הנהנה
"איך את יודעת לאן לטוס?"שאלה
"בדקתי איפה הוא היה נמצא בפעם האחרונה,כתובת או פלאפון שהיו על שמו"אמרתי
"מצאתי כתובת,בית על שמו במיאמי"הוספתי
"ואם לא תמצאי אותו שם?"שאלה
"אז אני אמשיך לחפש,אמא אני מתכוונת למצוא אותו וזה לא משנה לאן אני אצטרך לטוס"אמרתי והיא נאנחה
"בהצלחה מותק"אמרה ואני חייכתי
"תודה אמא"אמרתי שומעת את צפירות המונית שהזמנתי.
"אני אחזור כמה שיותר מהר"אמרתי מכניסה את הכסף לתיק,מתקדמת לאימי ומנשקת את ראשה.
יצאתי מחדרי,מתקדמת לדלת ביתי.
אני נותנת מבט אחרון לפני שאני יוצאת,נושמת עמוק ויוצאת מביתי.
"את הזמנת מונית?"שאל הנהג,כשאני מהנהנת ונכנסת למונית.
"לאן?"שאל
"לשדה התעופה"אמרתי והוא הנהן,מתחיל לנסוע כשאני רואה את אימי מנופפת לי מהחלון.
*****
עליתי למטוס,מחפשת את מקומי.
הגעתי למקום הישיבה שלי,מניחה את התיק שלי בתא המטען ומתיישבת ליד החלון,נושמת עמוק ומנסה להירגע.
עברו שנים מאז שהוא עזב,החלטתי להפסיק עם ההשערות,עם החלומות עליו,עם השאלה לאן הוא הלך שלא נפתרת בשום צורה הגיונית.
אני חייבת למצוא את אבי,לשאול אותו מדוע הוא עזב,אני חייבת להבין.
אולי זה בגללי,אולי הייתי בת גרועה באותה התקופה.
החלטתי להניח את המחשבות בצד לרגע,להעביר את הטיסה הזאת בראש שקט.
לפתע גבר צעיר נעמד מולי,מסתכל על מספר המקום ומחייך אליי,הוא הניח את התיק שלו בתא המטען והתיישב לידי,התאפקתי לא להסתכל עליו יותר מידי,הוא היה נראה טוב מידי.
"אז איך קוראים לך?"שאל גורם לי להסתכל עליו
"סקיילר"מלמלתי
"דילן"אמר מושיט את ידו,כשאני לוחצת אותה ומסמיקה מעט,מתפללת שהוא לא שם לב.
ניתקנו את הידיים אחד מהשני,שמענו בכריזה שצריך לחגור חגורות וכך פעלנו.
הסתכלתי על החלון,רואה את הגלגלים של המטוס זזים באיטיות.לקחתי נשימה עמוקה,מכניסה לעצמי לראש שאני אמצא אותו ושהכל יהיה בסדר.
"הכל בסדר?"שאל דילן,כשאני מסתכלת עליו ומהנהנת.
"רוצה?"שאל מוציא חטיף שוקולד.אני הנהנתי וציחקקתי,הוא חצה אותו לשניים והגיש לי חתיכה.התחלתי לאכול את החטיף,מנסה להיזכר מתי בפעם האחרונה אכלתי שוקולד.
"אז,לאן את טסה?"שאל
"למיאמי?"שאלתי כמובן מאליו כשהוא צוחק
"לא,התכוונתי למה את טסה?"שאל
"עניינים משפחתיים"אמרתי לא מרחיבה יותר מידי,אני לא אוהבת לדבר על זה.
"מה איתך?"שאלתי בהתעניינות
"ענייני עבודה"אמר ואני הנהנתי
"בת כמה את?"שאל
"23"עניתי מחייכת
"וואלה?אני 25"אמר מחייך כשאני מהנהנת ומחזירה את מבטי לחלון,לא יכולה להסתכל על העיניים הירוקות שלו בלי לטבוע בהן.
*****
"סקיילר"שמעתי לחישות,כשאני פוקחת את עיניי ורואה שנרדמתי על כתפו של דילן.
"אני מצטערת"אמרתי מרימה את ראשי במבוכה
"זה בסדר,את רוצה לאכול?"שאל כשאני רואה את הדיילת הנחמדה מחכה שנגיד לה מה רצוננו.
"אני לא רעבה"אמרתי מותשת
"אז תחזרי לישון"אמר מחייך
"הו לא,זה בסדר"אמרתי
"תרגעי,גם אני לא אוכל,תרגישי בנוח.את רוצה לשכב על הברכיים שלי?יהיה לך יותר נוח"אמר טופח על ברכיו
הייתי כלכך עייפה ומותשת,ידעתי שאני מימלא לא אפגוש אותו יותר כך שהרגשתי בנוח להניח את ראשי על ברכיו.
"יש רק עוד 3 שעות"אמר ואני הנהנתי,סוגרת את עיניי ומרגישה את ידו מונחת על גבי,מלטפת אותו בעדינות.
******
"נוסעים יקרים,בעוד 5 דקות אנו מגיעים למיאמי,אנו מקווים שהייתה לכם טיסה נעימה.אנא חגרו חגורות והיכונו לנחיתה,אל תשכחו לקחת את הציוד האישי שלכם."שמעתי בכריזה,כשאני פוקחת את עיניי ורואה את דילן ישן.
"דילן"לחשתי קמה מברכיו,מניחה את ידי על כתפו ומנערת אותו בעדינות.
"ממ.."מלמל ואני גיחכתי
"עוד 5 דקות מגיעים"אמרתי והוא פקח את עיניו,מפהק ומתמתח מעט.
"ואי איך נרדמתי,היה לי כלכך נוח"אמר ואני ציחקקתי במבוכה.
"יש סיכוי שניפגש שנית?"שאל בתקווה
"לך תדע"אמרתי מחייכת
"אפשר את המספר שלך?"שאל
"כן,למה לא"אמרתי כשהוא חייך חיוך רחב,מוציא את הפלאפון שלו מכיסו ומושיט לי אותו.שמרתי את המספר שלי אצלו וחייכתי,כשאנחנו חוגרים חגורות בטיחות ומתכוננים לנחיתה.
*****
יצאתי מהמטוס,מניחה את הכתפייה של התיק על כתפי.
הוצאתי את הפלאפון וחייגתי לאימי,מודיעה לה שהגעתי בשלום והכל בסדר.
"מה תעשי עכשיו?"שאלה
"אזמין חדר בבית מלון ומחר על הבוקר אתחיל לחפש את הכתובת.אני רק רוצה לישון כרגע"אמרתי בכנות,הייתי כלכך עייפה למרות שישנתי כל הטיסה.
"אוקי מתוקה,תעדכני אותי בכל דבר!"אמרה ואני גלגלתי את עיניי.
"בסדר אמא"אמרתי מגחכת
"אני צריכה ללכת לבדיקת דרכונים,נדבר אחרכך"אמרתי
"להתראות סקיילר"אמרה וניתקתי,הולכת לעמוד בתור של בדיקת הדרכונים ונאנחת כשאני מבינה שזה ייקח זמן רב.

~בנתיים זה הפרק הראשון,מקווה שאהבתם:)
אשמח לתגובות,שבת שלום~