UNDERWATER-אפילוג.

אני נורא מצטערת אבל החלטתי לא להמשיך עם הסיפור.התוכן שלו היה גדול עליי בכל המובנים, ניסיתי לכתוב בסגנון הזה אבל זה מאוד קשה לי.אני מצטערת אם איכזבתי אתכן אבל בשביל להקל מעט על האכזבה החלטתי לכתוב אפילוג שתדעו איך הסיפור אמור להסתיים.
תודה רבה לכן:)

"אמא" אני אומרת כאשר אני מביטה בה, היא השתנתה כלכך. כמה זמן לא הייתי בבית? הזמן כבר נאבד.
"סקיילר, הו מתוקה שלי" היא אומרת ועוטפת אותי בזרועותייה, מתייפחת על כתפי.
"ילדה שלי, אהובה קטנה שלי, אל תעזבי שוב לעולם." היא מייבבת ואני מהדקת את החיבוק.
"אני מבטיחה אמא."
****
"קדימה, ספרי לי הכל!" אמא אומרת נרגשת ואני נאנחת, מתיישבת על הספה הגדולה בסלון.
"אמא, מה שאני עומדת לספר לך עלול להיות מאוד..עוצמתי" אני מנסה למצוא את המילים הנכונות והיא מתיישבת מולי ומהנהנת.
"אני מוכנה לשמוע, ספרי לי." היא אומרת ואני נושמת עמוק, לא יודעת מאיפה להתחיל.
"החיפוש אחרי אבא היה מסובך..יותר מסובך ממה שחשבתי שיהיה.
גיליתי שאבא היה סוכן חשאי, הוא עבד בזה כמה שנים טובות.היה להם מקרה לפני 5 שנים שהוא נאלץ לעזוב אותנו ולברוח, להחביא קובץ שעלול להשמיד את העולם." אני אומרת ורואה אותה מופתעת, אני לא בטוחה אם היא חושבת שאני צוחקת או שהיא באמת המומה מהדבר.
"הוא התחיל חיים חדשים תחת שם בדוי, הוא עבר ממדינה למדינה והסתתר במשך 5 שנים עד שהם גילו איפה הוא, האנשים שניסו להפוך את העולם.
הם מצאו אותו לפני כמה ימים, הביאו אותו למפקדה שלהם וכן..גם אני הייתי שם.הם השתמשו בי כדי שהוא יאמר להם איפה הקובץ.." אני אומרת ונזכרת ביום ההוא, היום שניסינו לברוח.
"זה היה..שוק" אני מנסה להסביר את הבלתי ניתן להסביר. אני זוכרת את התחושות שהיו לי בבטן, את ההלם שהייתי בו.5 שנים שלא התראינו. 5 שנים שלא הצקתי לו להתגלח, שלא הפרעתי לו כאשר צפה במשחקי כדורגל..5 שנים טסו ולראות אותו היה פשוט..ממוטט.
"הוא פשוט עמד שם..כשבחורים גדולים מחזיקים אותו ותומס ג'ון-הבוס של כל החבורה הזאת עומד שם מחייך.
לא חשבתי פעמיים וניסיתי לאיים על תומס באמצעות בן הארובה שהצלחתי לקחת איתי.הצמדתי את האקדח לראשו של בן הארובה ותומס לא מצמץ אפילו.
שמעתי ירייה מחרישת אוזניים ולפני שהבנתי בן הארובה פשוט..נפל על רגליי.
תומס ירה בו..ללא רחמים.הוא ירה בבן אדם שהשאיר אחריו משפחה שלמה..משפחה ענייה ללא מקור פרנסה.
זה הצליח לשבור אותי לגמרי." אני מספרת ומרגישה את הדמעות עולות לגרוני, אני הבטחתי לו.הבטחתי לג'ייק שאצליח לעזור לו ולמשפחתו ולשקם אותם בעוד שמה שבאמת עשיתי היה לגרום לו למות.
"מצאנו את עצמנו קשורים במשרדו של תומס..אבא ישב לידי ולא הפסיק להסתכל עליי.הוא אמר לי שהוא מצטער, הוא לא הפסיק לחזור על עצמו שוב ושוב.
מה שקרה אחר כך היה לא צפוי בכלל, אבא הצליח להשתחרר מהחבלים איכשהו ושיחרר אותי בזהירות ובשקט, אני עשיתי את אותו הדבר לבנג'מין וככה הצלחנו-מי זה בנג'מין?" אמא קוטעת אותי ואני נזכרת שלא הספקתי לספר לה.
"זוכרת את דילן?הבחור שהכרתי בנסיעה? מסתבר שקוראים לו בנג'מין.הוא גם סוכן, הוא עבד יחד עם אבא" אני מסבירה והיא מהנהנת.
"בכל אופן, הצלחנו להשתחרר והמהלך הבא היה די מובן מאליו, הגענו לאקדחים שהיו קרובים אלינו והתחיל קרב יריות רציני." אני אומרת ומנסה לשחזר במוחי את הקרב, הקרב הנורא מכל.
"סקיילר.." אמא לוחשת ואני נושמת עמוק, יודעת כי הגיע הזמן.
"לבנג'מין נגמרו הכדורים..תומס ג'ון כיוון עליו את האקדח וביקש שיאמר מילים אחרונות..
ואז.." אני ממלמלת ומרגישה דמעה מתפרצת ונוזלת במורד הלחי שלי.
"ואז אבא פשוט..הגן על בנג'מין עם גופו ו.." אני מתפרצת בבכי עז ואמא מיד אחריי, מחבקת אותי בחוזקה ואני מייבבת לכתפה.
"הוא אמר לי להגיד לך שהוא אוהב אותך, שהוא תמיד יאהב אותך. שהוא מצטער שהוא עזב. הוא ביקש שתסלחי לו וביקש שתמשיכי הלאה, שתפגשי גבר שאולי יצליח למלא את החסר" אני אומרת ומושכת באפי, אמא מתפרצת בבכי חזק יותר ואני מלטפת את גבה.
*****
"איך הצלחתם לצאת משם?" אמא שואלת ומניחה את כוס התה שלה על השולחן, נרגענו מעט והתאווררנו.
"אני ובנג'מין הצלחנו לחסל את כולם..חוץ מאחד.
תומס התחנן שנחוס על חיו, בסופו של דבר הוא היה יותר פחדן מכולם.
הוא עכשיו עמוק בכלא..מאסר עולם" אני מספרת והיא מהנהנת
"ומה עם הקובץ?" היא שואלת
"ובכן, אחרי שתומס נכנע הסוכנים שעבדו עם אבא הגיעו, הם לקחו את הקובץ והוא בטוח אצלהם עכשיו." אני אומרת
"ומה עם בנג'מין?" היא שואלת ואני נאנחת.
"בנג'מין.." אני ממלמלת ומרגישה את ליבי פועם רק למשמע שמו.
~~~~~~
"אני חייב להחליף את אבא שלך.זה היעוד שלי בחיים סקיילר..אני חייב לכבד את הצוואה שלו." בנג'מין אומר ואני מהנהנת, משפילה את מבטי.
"היי" הוא אומר ואני מרימה את ראשי אליו, מביטה בו מחייך חצי חיוך.
"את צריכה לחזור לאמא שלך, לספר לה על הבשורות.את צריכה לחזור למקום הטבעי שלך סקיילר.לשם את שייכת" הוא אומר ואני מהנהנת שנית.
"תודה בנג'מין, על הכל.לימדת אותי מה זאת אהבה. אני שמחה שזה היה אתה" אני אומרת והוא מחייך ומלטף את הלחי שלי.
"אנחנו עוד נפגש סקיילר.אנשים שנועדו להיות יחד תמיד ימצאו אחד את השני."
~~~~~~
"בנג'מין נמצא במקום שהוא צריך להיות."

תודה רבה לכן,באמת.
אני מצטערת שזה ככה נגמר ובאמת מתנצלת על כל הזמן הזה שחיכיתן.
אוהבת המון