The Hunters- פרק 1 חלק א’: The Beauty Of The Dark

אחרי שלושה חודשים שהייתי אצל סבתא שלי בלונדון אני חזרתי לכאן.
לאותו מקום שבו נרצחו הוריי. זה עדיין מרגיש כמו סיוט שאני לא מתעוררת ממנו.
סבתא לא רצתה שאחזור, כל השלושה חודשים האלה היא שלחה אותי לפסיכולוגים ולרופאים הכי טובים בלונדון, כאילו שזה יעזור לי. אבל בשלב מסוים התחלתי להעמיד פנים שהכל בסדר כי הבנתי שרק ככה היא תביא לי לחזור. והתזמון פשוט מצוין גם היום הראשון ללימודים וגם היום הולדת שמונה עשרה שלי מחרתיים, בטח קאט כבר אירגנה איזו מסיבה כשלי בכלל אין חשק לחגוג או לראות אף אחד מהחברים שלי מהתקופה שלפניי.
אבל אני אעשה את מה שעשיתי במשך החודשים האחרונים העמיד פנים שהכל בסדר כי ממילא לאף אחד לא אכפת כל עוד אתה אומר ש "הכל בסדר" ואז הם ממשיכים בשלהם.

עברתי ליד הבית של קאט שכבר חיכתה לי בחוץ, חייבת לציין שהיא היחידה שהתגעגעתי אליה. תמיד היינו הולכות יחד לבית הספר ברגל, מנהג שלנו מאז ומתמיד. אני עוברת לגור אצלה עכשיו עד שנסיים ללמוד השנה ואז אני כבר אראה מה אעשה.

"אם את רוצה שאבטל את המסיבה, רק תגידי ואני אעשה זאת" היא הסתכלה אליי במבט הפאפי פייס שלה שאף פעם לא יכולתי לסרב לו. "זה בסדר, אני לא יכולה לשבת בדיכאון כל חיי,לא?" אמרתי וניסיתי להיות הכי אמינה שיש. "יופי, כי גם ככה מאוחר מידי לבטל" בדרך לבית ספר קאט מלמלה הרבה דברים אבל בשלב מסוים הפסקתי להקשיב, גם השם של האקס שלי דין היה בשיחה. " את מקשיבה לי בכלל? כדור הארץ לאמה". "כן, הכל בסדר קצת עייפה זה הכל, מה אמרת על דין בדיוק?" בדיוק הגענו כבר לכניסה של בית הספר ולא הייתי צריכה תשובה. הוא עמד שם עם קרוליין, "הוא המשיך הלאה זה בסדר, גם ככה הייתי זאת שזרקה אותו". " אמה, אנחנו החברות הכי טובות, איתי את לא צריכה להעמיד פנים".
"הכל בסדר קאט, עכשיו בואי לכיתה. נעשה רושם טוב לשם שינוי".

התיישבנו בשתי השלוחנות האחרונים של הכיתה, כולם כבר הגיעו חוץ מהמורה שאיחר לשם שינוי.ראיתי את כולם מתלחששים ומתסכלים עליי ברחמים. אפילו דין התנתק לשניה מקרוליין כשהוא עבר לידי. אבל באמת לא אכפת לי שהוא המשיך הלאה. אני לא אהבתי אותו.
תמיד היה בי משהו שנמשך דווקא לבחורים כמוהו. ידעתי שהקשר בנינו לא יעבוד. אבל עדיין היינו ביחד כמעט שנה וקצת לפני המקרה נפרדנו. אמא תמיד הייתה אומרת לי שאני נמשכת לאפלה ושאני צריכה להזהר מזה, שאני לא אביא לזה להרוס אותי. אף פעם למה היא בדיוק מתכוונת. זה היה גם אחד הדברים האחרונים שהיא אמרה לי.

המורה סוף כל סוף נכנס לכיתה והוציא אותי מהלופ שנכנסתי אליו והוא היה עם עוד תלמיד כנראה בחור חדש שלא יצא לי לראות את פניו.
"מתנצל על האיחור, שמח לראות שכולכם הגעתם בזמן, במיוחד את אמה" חייכתי ונופפתי לעבר מר.ג'והנסון." הרשו לי להציג את חברכם לכיתה ,כריס".
כולם מחאו כפיים ובירכו אותו בזמן שאני ישבתי וציירתי במחברת. " עכשיו להירגע כולם כריס לך תשב במושב לפניי אמה, יש שם מקום פנוי " אמר בזמן שהצביע אליי "ואמה זה יהיה נחמד אם תכירי לכריס את הבית ספר אחר כך". כריס התיישב והסתובב אליי "היי אני כריס, לא נראה לי שהיית מרוכזת מקודם אבל כנראה שאת המדריכה החדשה שלי". הרמתי את המבט שלי לרגע אליו הוא חייך אליי והושיט את ידו לשלום. אני חושבת שהשתתקתי לרגע אבל בהחלט זיהיתי אותו. זה היה הוא. יכול להיות שאני יושבת בכיתה עם הרוצח של הוריי?