teenage heroes – פרק 1 קומיקס

"אנג'לין, אנג'י קומו!" קראה אמם של התאומים מתחתית המדרגות. אנג'לין פקח את עיניו.
"יום הולדת!!" צע והתחיל לקפץ על המיטה. הוא העיר את אנג'י אחותו שקטנה ממנו בדקה אחת בלבד. "קומי אחות קטנה!" אמר אנג'לין. "אני קטנה ממך רק בדקה." אמרה בזעפנות אנג'י. היא הייתה הבוגרת מביניהם ונג'לין היה הילדותי מביניהם. לשניהים יש שיער חום חלק, עיניים חומות, שניהם גבוהים, ואוהבים חוברות קומיקס וגיבורי על. הם הסתכלו אחד על השני, ואז על השולחן שלהם, ואז אחד על השני שוב. "מתנות!" צעקו שניהם. הם ידעו מה הם מקבלים: כל דבר הקשור לגיבורי על.תחפושות, ציורים, פוסטרים, בובות ועוד. הם פתחו מתנות ומצאו הרבה דברים שקשורים לגיבורי על. בסוף נשארו רק שני מתנות עטופות באותה עטיפה, עם אותה הקדשה: תהנו ותשתמשו בזה בחוכמה רבה. הסקרנות שלהם גברה והם פתחו את המתנה. חוברת קומיקס שהשער שלה היה שחור ובמרכזה עיגול ובתוכו נשר עם שני ראשים. מתחת לסמל היה כתוב: סוכנות הנשר הכפול. הם פתחו את החוברת אבל היא הייתה ריקה.רק כמה ריבועים לבנים.
הריבוע הראשון בשני החוברות שלהם נצבע והם ראו נערה מבוגרת, לבושה חליפה שחורה, שערה הבלונדיני המתולתל מגיעה עד למותניה, ולידה השמאלית צמיד קמעות מזהב. מתחת לתמונה נכתב: אנה, בת 19, לומדת בבית ספרכם, מצאו אותה, הראו לה את החוברת. הריבוע השני נצבע גם הוא והפעם בשני התאומים מסתכלים על החוברת. מתחת לתמונה נכתב: אתם. ואז החוברת נסגרה בחבטה.
"מגניב," אמרה אנג'י, "היא בטח לומדת לקראת האוניברסיטה."
"את חושבת שהיא יודעת מי שלח את החוברת?" שאל אנג'לין.
אנג'י רק משכה בכתפיה. "בוא נלך לבית ספר, נחפש אותה ונראה." הם התלבשו ויצאו מהחדר. הם סידרו את התיק, צחצחו שיניים, אכלו ארוחת בוקר שכללה עוגה, פנקייקים ותותים עם קצפת, ויצאו מביתם.
****
"ה-1 בספטמבר שמח! אל תשכחו לבוא לפעילויות שלנו בהפסקות!" אמר ילד אחד מכיתות ט' וחילק לשניהם פליירם. היה עוד זמן עד השיעור הראשון לכן הם ניגשו ללוקר, הכניסו את התיק, הוציאו את החוברות והתחילו לחפש את אנה.
הם הגיעו למתחם של לקראת אוניברסיטה והסתובבו בכיתות. הכל הלך חלק עד שנערה אחת תפסה אותם. "תסלחו לי, אולי זה לא ענייני, אבל אתם לא אמורים להיות בשיעור? אני לא חושבת שזה המקום לילדים בני 12." הנערה הרכיבה משקפיים שחורים, חולצה כחולה וג'ינס כחול. שום סימן שזו היא. אנג'י הסתכלה על אחיה ועיניה אמרו בוא נלך, אנחנו לא נמצא אותה. אנג'לין פתח את החוברת והראה לה את הציור של אנה. הוא הצביע על צמיד הקמעות מזהב והצביע על הנערה שבינתיים הורידה את משקפי והסתכלה עליהם במבט משועמם.
"תראו, אתם חוסמים לי את הדרך, ואסור לי לאחר. אז…" אמרה וסימנה עם היד שלה תנועה של תסתלקו. "קו…קו…קוראים לך אנה?" שאלה אנג'י בפחד.
"כן, למה?" ענתה הנערה.
"כי אמרו לנו למצוא אותך ולהראות לך את החוברת הזאת." אמר אנג'לין והאה לה את החוברת. אנה הסתכלה על החוברת בדייקנות ובחנה את הסמל של ה"נשר הכפול". היא הסתירה ראש אחד של הנשר ועיניה זהרו. "שיל"ד." אמרה והצביעה על הסמל ללא ראש אחד של הנשר. היא הסתכלה בפנים והתחילה לקרוא. כנראה שהיא לא ראתה ציורים.
"הילדים האלה בחסותך, שמרי עליהם היטב ומצאי את האחרים. אופס, אמרתי את זה בקול?"
"כן." ענו פה אחד התאומים.
"טוב אנחנו צריכים למצוא אותו, ניק קורסל." אמרה אנה והצביעה על התמונה. גבר שנראה כבן 50 עם שיער חום חלק, גבוה וחסון היה בתמונה המצוירת.
"אנה, למה את לא בכיתה?" שאל אותה מישהו.
אנה הסתובבה אליו ונראתה מפוחדת: "אני בדיוק נכנסת מר קורסל."
היא הסתכלה על התאומים והצביעה על חולצתו של מר קורסל.
הם צילמו אותו באייפון שלהם, וחזרו בבהלה לכיתה. "תקשיבי יש שיעור חופשי, אנחנו יכולים לחקור." אמר אנג'לין. אנג'י הנהנה. הם פתחו את החוברת בתמונה של ניק קורסל והסתכלו על התמונה המצוירת, אח"כ על התמונה שצילמו.
"יש מצב ש…" התחיל לדבר אנג'לין.
"לא, זה לא יכול להיות!" קטעה אותו באמצע אנג'י.
"מר קורסל, הוא בעצם ניק קורסל! והוא בהסוואה!"