sweet dreams-פרק א

היא הלכה לה ברחוב החשוך. היא רק רצתה להגיע כל כך מהר. הפנים שלה היו מוכרות אבל עדיין לא הצלחתי להכירה. נשימתה החלה מואצת והיא שמעה רישרושים מאחוריה. היא רצה מהר והסתכלה לאחור. לפתע ראשה כאב. הרגשתי את כאבה. ואז היא נעצרה. היא ניסתה לזוז אך לא הצליחה. ניסיתי לרוץ לעזור לה. לא להסתכל ולא לעשות דבר. אך אני רק נשארתי שמה קפואה. לפתע נכנסתי לתוכה וראיתי את הבחור הכי יפה שראיתי אי פעם. הוא התקרב חייך ואז הפך לדבר הכי מפחיד. צרחתי והוא התנפל עליי. קמתי בצרחות ונזכרתי מי הבחורה מהחלום. פחדתי. אך חשבתי שזה חלום. קיוויתי לכך.
למחרת התעוררתי בצרחות שוב. החלום חזר וחזר אך לא השתנה. התלבתי ושתיתי קפה. ירדתי למטה. שמעתי רישרושים. אך הם אמרו משהו "לא תוכלי להצילה" כמו לחישות קטנות ומפחידות "לא תוכלי למצוא אותה" הלכתי לאוטו ונסעתי לעבודה. שתיתי עוד מין הקפה. לפתע ראיתי אותה. נשימתי נעתקה. היא יצאה החוצה עם אותו מעיל. אותה הליכה מהירה. הכול. עקבתי אחריה. חשבתי שהכול בסדר. בימים האחרונים העיר שלנו עצובה כל כך. מקרים מוזרים קורים ושום דבר שמח לא קורה. כשהייתי קטנה ואימי חיה הכול היה טוב. אך שהגעתי לגיל 20 היא מתה באחת התאונות הנוראיות. בלוויה שלה היו כל כך הרבה אנשים. שמי פאמלה כהן ואני בת 22. עדיין לא נשואה ואין לי ילד. רק כלב שאימי הורישה לי ואת הכסף הרב שלה. שהיא הלכה כול השמחה בעולם הזה הלכה. רק העצב נשאר. נתלה מעלינו כמו ענן גשם. המשכתי לעקוב אחריה. היא הלכה לאותו רחוב לאותו פנס שבור. לאותה המכונית הכחולה. לפתע ראיתי אותו. אך היא לא ראתה אותו. הוא חייך ואמר לפתע "יופי שני מאכלים היום… יהיה לי כיף ונעים.. וכול העולם התחתון ישמח לראותי" לפתע אמרתי "לא!!" והושטתי את ידי קדימה. כאילו כאינסטינקט ואז לפתע הוא נשרף בלהבות. היא צרחה וראתה אותי. לפתע ירד הבחור הכי יפה שראיתי (חוץ מהבחור הקודם) אך הוא נראה לי טוב. הוא פיזר עליה אבקה וסימן לי להחזיק בידו. עשיתי זאת. הוא אחז בה ולפתע היינו בביתה של אן מארי. אותה הבחורה שהצלתי את חייה. לפתע הוא דיבר "שלוםפאמלה מה שלומך??" הייתי מבולבלת. איך הוא ידע את שמי? מה קרה הרגע? האם זה קסם? הוא חייך ואמר "אני יודע שאת מבולבלת. שמי ארנולד ואני המדריך שלך. אם לא הבנת עדיין כוחותייך ניתנו לך כיום. הם תמיד היו אך היום הם התעוררו. יש לך כוחות חזייה של העתיד. ות יכולה להרוג שדים. אך היום עזרנו לך מעט. בעתיד תצטרכי לגלות על השד בעצמך ובעזרת הקמיע שאמך נתנה לך." הוא שתק. חשבתי לעצמי. האם אמי היייתה כזאת גם? האם היא ירשה לי את כוחותיה? הייתי מבולבלת לחלוטין. הוא חייך ואמר "את תביני בהמשך. אך היום הצלת את העולם הזה מרציחות ע"י השד תנואזוס.תבדקי בקמיע" הסתכלתי עליו ולא ידעתי איך להשתמש בו. הוא חייך ועמד מאוחרי. הוא לחש לקמיע ואמר "תנואזוס" הקמיע הראה את הדיאגרמה של בחור שהרגתי. ואז הבנתי. אני בעלת כוחות. אני אציל את העולם. היום הזה היה היום שבו גיליתי את עצמי מחדש