road in cord 36' – פרק 2

ישבתי על הטריבונה הצפונית בחצר הבית ספר ואכלתי את הכריך גבינה המגעיל שקניתי בקפיטריה , אבל לא הייתה לי בררה , לא שאני אמצא משהו טעים בקפיטרייה .
הטריבונה הייתה מאד גבוהה ואהבתי לשבת הכי למעלה ולצפות בכל שאר התלמידים , משחקים , מדברים , מתמזמזים ואני כרגיל לבד .
יש לי פה ושם חברים , אבל לא כאלה שידברו איתי בהפסקות ויפגשו איתי אחר הצהריים , כאלה שזקוקים לחברה בשיעורי ביולוגיה .
ברגע שסיימתי לאכול את הכריך רציתי לזרוק את הנייר לפח אבל התעצלתי לקום אז פשוט השארתי את הנייר על הטריבונה והמשכתי לבהות בתלמידים ולפתע מישהי עלתה על הטריבונה המבודדת שלי , הייתי בטוחה שהיא שכחה שם משהו או שהיא סתם רוצה להתבודד , אבל טעיתי היא ניגשה אליי . היא התיישבה לידי והסתכלתי עליה במבט של 'מה'
"זה דחוף , יש לך סיגריה ?"
הוצאתי מהתיק הקטן שלי את הקופסת סיגריות ונתתי לה אחת והכנסתי את הקופסה חזרה לתיק . היא לקחה את הסיגריה וחייכה אליי , היא שמה את הסיגרייה מול עינייה ובהתה בה במשך דקה שלמה , הסתכלתי עליה ולא הבנתי מה היא עושה .
"פדיחה" היא אמרה פתאום
"מה?" שאלתי אותה באי הבנה
"אין לי איך להדליק אותה" היא העבירה את מבטה אליי
הבנתי את הרמז וגילגלתי אליה עיניים וחזרתי לחפור בתוך התיק שלי עד שמצאתי את המצית , ברגע שהוצאתי אותה מתחתית התיק הושטתי לה אותה והיא הדליקה לעצמה את הסיגרייה והחזירה לידיי את המצית .
במפתיע היא נשארה לידיי ובהתה בשאר התלמידים כמוני תוך כדי עישון .
"את לא צריכה לרמוז לי דברים , את יכולה פשוט להגיד פעם הבאה .. את יודעת"
"מה הטעם להגיד אם אפשר לרמוז , הרי בכל מקרה את תחשבי שאני מנצלת אותך"
"למה לי לחשוב ככה?"
"ילדה שלא דיברה איתך במשך שלוש שנים , לא הייתה אפילו לידך , פתאום מחליטה לגשת אלייך וזה רק בשביל סיגרייה , זה לא נקרא ניצול?"
טוב נו , יש משהו בזה , אבל היא מוזרה יותר , איזה בן אדם נורמלי מודה בזה?
"ואת מספרת לי על הצד האפל שלך כי?"
"כדי שתהיהי מוכנה עם הסיגריות "
לא היה לי מה להגיד לה אז שתקתי במשך הרבה זמן , מסתבר שגם היא .
לא הייתה לה מאפרה אז היא פשוט הוציאה את פליטות הסיגרייה על אבן הטריבונה , מה שכמובן הפריע לי .
"סליחה , אבל האבן הזאת היא לא מאפרה, אני עוד צריכה אותה כדי להמשיך לשבת פה "
"גם אני צריכה אותה כדי לשבת פה אבל את לא חושבת שהסיגרייה מוסיפה לאבן המשעממת הזאת צבע יותר יפה?"
"אפור ?"
"את לא יודעת להעריך דברים"
"יותר ממך זה בטוח "
היא שתקה וגמאני החלטתי להצטרף אליה וההוצאתי סיגרייה ומצית והדלקתי אותה .
"איך קוראים לך ?" היא שאלה פתאום
"זה משנה?" שאלתי אותה
"אני רוצה לדעת את השם של הילדה שעזרה לי עם הבעיה הקטנה שלי ומי יודע אולי היא תמשיך לעזור"
איזה ילדה מעצבנת ,אבל היה בה משהו אחר , משהו שונה , אם היא באמת הייתה נצלנית כמו שהיא מתארת את עצמה היא לא הייתה נשארת איתי פה .
"רוקסן " לחשתי עם הסיגרייה בפי והשפלתי מבט
היא צחקקה והחלה לשיר את השיר רוקסן של להקת פוליס
לא יודעת למה זה הצחיק אותי איך שהיא זייפה ושרה את השיר הזה במבטא כושל , והצטרפתי אליה בשירה ומצאנו את עצמנו שרות ומזייפות ביחד .
"איך קוראים לך?" עצרתי את השירה
"נינה , נעים להכיר פעם שנייה" היא הושיטה לי יד ואני נתתי לה יד בכדי לעשות את הלחיצת 'נעים להכיר' .
הצילצול נשמע והיא קמה והלכה ואני תמיד אוהבת להישאר עוד כמה דקות אחרי הצלצול עד שכל הילדים יפנו את הרחבה ואני יוכל לקבל כמה דקות של שקט לעצמי , וכשהתכוונתי גם אני לקום וללכת , שמתי לב שבין כל הטבק והסיגריות שאני והנינה הזאת ביזבזנו הייתה חתיכת נייר , פתחתי אותה וראיתי מספר טלפון ולמטה היה כתוב 'תקני עוד סיגריות דארלינג"
צחקקתי בשקט ועליתי לכיתה .