road in cord 36′-פרק 1

רצתי בכבישים ובמדרכות מהר עם פחד נוראי להחליק , גשם הזלעפות היכה בפניי ויכולתי להישבע שבקרוב תתחיל סופה , המים מהשלוליות הצליחו למצוא את דרכם לגרביי באורך פלא . איך זה קרה? מגפיים ב400 שקל , המוכרת בחנות הבטיחה לי שהם עמידים למים .
"המגפיים הכי נמכרות בשוק כיום"
"כן , המחיר אמר לי, אבל תודה בכל זאת "
"חכי רגע , אפשר אולי להציע לך בצבע אחר? "
"לא תודה "
"חבל . באמת חבל . הנעליים האלה כל כך נוחות , הבת שלי לא מפסיקה ללבוש אותם אפילו בקיץ מרוב נוחות , והכי חשוב הוא שבחורף זה מחמם כל כך ואפילו טיפת גשם לא תצליח לחדור דרכם"
"טוב נו , ננסה למדוד"
אני שונאת מוכרות . הלוואי שהייתי נתקלת בה ברגעים אלו כדי להראות לה את הגרביים שלי והמגפיים הכל כך נוחות ומחממות שלה .
ראיתי את דלת הבית באופק וחייכתי חיוך מודה לאלוהים או למי שסוף סוף נתן לרגע הזה לקרות .
הוצאתי את המפתח מהכיס התחתי של המעיל הענקי שלי ונכנסתי הביתה בהבעת פרצוף חמוץ .
ראיתי את רוי יושב על הספה ואוכל פיצה מול הפלייסטיישן, טרקתי את הדלת בחוזקה כדי לקבל ממנו תשומת לב , הוא קפץ בבהלה מהספה ורץ לעברי
"נו איך הלך לך?"
המשכתי עם ההצגה של הפרצוף עצוב , והוא האמין לה וחיבק אותי , חייכתי מאחורי הגב שלו ולחשתי לו באוזן :
"התקבלתי"
הוא אחז מיד בכתפיי בידיו הקרות והרחיק אותי ממנו והסתכל עליי עם העיניים החומות והיפות שלו
"את רצינית?"
"אף פעם לא הייתי רצינית יותר מעכשיו"
הוא החזיר אותי אליו לחיבוק חזק יותר , הוא מחץ אותי בחיבוקו והרים אותי ביחד איתו , וכל מה שעשיתי זה לחבק אותו בחזרה ולצחוק .
לאחר דקה של חיבוקים וצחקוקים התיישבנו על הספה והוא התחיל לתחקר אותי.
"איך זה קרה ספרי לי הכל!!"
"הלכתי למנהל של המקום והצגתי לו קורות חיים והוא אמר לי שחסרים להם ברמניות צעירות ויפות שישעשעו את הלקוחות ולמרות שאני חסרת נסיון בתחום הוא יקבל אותי לעבודה "
רוי הסתכל עליי באכזבה ועיקם את פרצופו
"ישעשעו? איך בדיוק ישעשעו?"
"תירגע רוי , זה לא מה שאתה חושב , לברים באים הרבה גברים גרושים ונואשים שזקוקים לחברה ולאוזן קשבת ולהרבה אלכוהול , ואני יהיה שם בשביל לתת להם את שלושתם , לא מעבר לזה , חוץ מי זה , מקבלים כסף מאד טוב , מישהו צריך לעזור לאמא עם החשבונות , אחרת מי יעשה את זה? אתה? אתה צריך ללמוד טוב"
"רוקסן ,את גם צריכה ללמוד , מתי בדיוק תספיקי?"
"בין בית ספר לעבודה, אבל אני מקווה שלא שכחת שעוד מעט חופש , ואני יעשה משמרת כל הלילה "
הדלת נפתחה בחוזקה ורוח קרה נכנסה מבחוץ , אמא נכנסה לתוך הבית וטרקה את הדלת עם הרגל מכיוון שידיה היו תפוסות עם הקניות , קמתי מיד בכדי לקחת את השקיות מידיה ולרוקן אותן . אמא עברה מיד לספה ורוי קם והתיישב בכורסא לידה , היא נשכבה על הספה ולאחר גם דקות של אנחות , היא פצתה את פיה
"איך היה היום בבית ספר רוי?"
הפסקתי לרוקן את השקיות לרגע והסטתי מבט לכיוון רוי , והסתכלנו אחד בפרצוף של השני בתקווה שאמא לא תבין .
"ב..בסדר אמא "
אמא בהתה בו ובזמן שהמשכתי לרוקן את השקיות כבר ידעתי שאבוד לו , היא עלתה עליו , לאמא יש תמיד מבט כזה חקרני , והיא תמיד יודעת מתי משקרים לה .
היא הפסיקה לבהות בו וקמה לכיווני במטבח , היא הושטיה את ידה למדף למעלה בכדי לקחת כוס והיא נתקלה בי , אני לא יודעת אם בטעות או בכוונה , אבל מה שכן לא היו לה כוונות טובות .
היא פיזרה בכוסה קפה מהקופסה שקניתי אתמול והדליקה את הקומקום תוך כדי . היא הסתובבה לכיווני , ואני הסתובבתי אליה והיא בהתה עמוק בתוך עיניי במשך שתי דקות ולא העזתי להזיז את מבטי לכיוון אחר , אחרת היא תבין .
והיא שברה את השקט .
"לא הלכתם לבית ספר היום נכון ?"
השפלתי מבט וכך גם הוא .
"לא" הוא ענה בלחש .
אמא הניחה את הכוס שלה בצד והלכה לכיוון הספה , היא התיישבה מול רוי והסתכלה עליו במבט זועם
"אמא א..אני מ..מצטער"
"אה .. אתה מצטער רוי? אז אני מצטערת יותר . אני מצטערת על זה שאני קמה בארבע בבוקר כדי להספיק להכין לך אוכל ולרוקסן אוכל , אני מצטערת על זה שאני עובדת כמו חמור כדי לשלם על הבית ספר שלך ואני עוד יותר מצטערת על זה שאין לך שכל לחשוב בעצמך " והיא הפנתה את מבטה אליי .
"אז כרגיל את חושבת שאני משפיעה עליו לרעה "
"זה בדיוק מה שאני חושבת "
הסתכלנו אחת על השנייה והבכי עמד לי בקצה הגרון וחנק אותי אבל הוא הצליח להתפרץ ודמעה זלגה מעיניי .
רוי קם על רגליו
"רוקסן , תספרי לה"
אמא המשיכה להסתכל עליי ושאלה
"יש עוד מה לספר?"
"הייתי בטוחה שתשמחי לדעת שקיבלתי עבודה , אבל עכשיו לא כל כך "
"וזה היה חייב לבוא על חשבון יום לימודים של אחיך?"
"הוא החליט לבד להישאר ולעזור לי"
"רוי תלך לחדר שלך , אני צריכה לדבר לבד עם אחותך"

ככה זה התחיל , אבל אם רק מדענים משוגעים היו ממציאים מכונת זמן , רוב הסיכויים שהייתי חוזרת ליום הזה ועוצרת את עצמי מללכת לבקש את העבודה הזאת … כי המקום הזה שינה לי את החיים ולא בשום צורה חיובית , ואולי אם הייתי מקשיבה לאמא לא הייתי מגלה את כל מה שגיליתי , ולא הייתי הופכת למה שאני .