הגעתי למבוי סתום. זהו. מכאן אין מוצא. אני שומע אותה צוחקת צחוק מוזר ומפחיד ויודע שהיא ממש מאחוריי. אפשר לשמוע אותה טוענת את האקדח, ואין לי נשק בכלל. כנראה שזה […]
האדם במעיל האפור עלה לאיטו במדרגת לראש הבניין, היה יום סגרירי, באוויר שררה אווירת גשם. המצפה שבגג היה כמעט שומם. רק פה ושם בפינות של המשטח הגדול צפה אדם בודד, […]
-יום חמישי- זהו! היום סיימתי את הלימודים שלי באוניברסיטה. איך אני מרגיש עם זה? האמת, אני שמח, אני יוצא לעולם חדש, לעולם "המבוגרים". לעבוד כחוקר היה החלום שלי כבר… מאז […]
דן, דן בקמן, ככה כולם קוראים לי- המכרים, השכנים, החברים והמשפחה. זה השם שקיבלתי כשנולדתי, בדיוק לפני 30 שנים. האם השם הזה מתאים לי? האם השם הזה מתאר אותי? את […]
התנגדות רבה נשמעה בקרב הקהל לגזר הדין הקשה שניתן לאומנת של יוליה שהואשמה במותה פה אחד על ידי השופט. " לא , אנחנו לא ניתן לך להושיב את האומנת של […]
האימא לואיסנה הייתה ממש ברגעי חייה האחרונים. היא בקושי נשמה. לכן היא ביקשה מלאונרדו להביא אותם לפניה ולהיפרד ממנה אבל שלא יגיד להם שהיא קרובה מאוד למות. כשדייגו ניצב לפניה […]
" ורוניקה , תבדקי לויטוריו את הדופק!" אמרה מוניקה בחרדה. ורוניקה גחנה מעליו וניסתה לבדוק לו את הדופק, אך הוא היה קר וכחול. " נו, למה את לא בודקת?" שאלה […]
" אני רוצה להבין משהו , אם אתם לא אשמים , אז מי כן אשם?" שאל השופט בהלם והביט בהם במבט נוקב. " הכומר אשם , הוא זה שהביא אותם […]
כל המתיישבים בבית המשפט הביטו זה בזה בהלם ולא ידעו למה בכלל הם הגיעו לבית המשפט. כולם התכנסו כדי לשמוע מי אחראי למותם הטראגי של רומיאו ויוליה. \" את האחראית […]
רוח קרה נשבה בניסיון להקפיא את פניו, אך כל אשר הצליחה להשיג היה ניפנוף שיערו הרחק מפניו. ידיו היו תחובות בכיסי מכנסיו. אפשר היה לקרוא לזה הרגל מגונה שהיה צריך […]
יש האומרים שאני נראת כמו ציפור. יש האומרים שאני דומה לבן אדם. יש האומרים שאני דומה לנחש. אבל אף אחד לא יכול לדעת איך אני מבפנים. קוראים לה סול. היא […]
שומר בא בוקר אחד לתאו של יוסי חסון בכלא, ולקח אותו למשרדו של המנהל. שם נמסרה לו החנינה, אשר עליה חתם הנשיא באותו בוקר. יוסי נטל אותה בצורה עייפה כלשהי. […]
כן אדוני השופט, אני מודעת לעובדה שאני מתקשרת עם בנים בצורה מינית. אני מודעת לכל מסרוני הסקס המוצלחים שאני שולחת, לא היו תמונות, אני נשבעת. אני גם מודעת למספר האנשים […]
כשחזרתי להכרה, פקחתי את עיני וסביבי היה ענן של חומר אפור סמיך. בתחילה חשבתי שמדובר בעשן, אך לחומר המוזר לא היה ריח של עשן ובניגוד לעשן, הוא לא גרם לי […]
הם חוזרים הם תמיד חוזרים ,לא משנה מה אני הם חוזרים משאירים אותי פגיע . הם חושפים את האני האמיתי האחד שאני לא רוצה להיות האחד שאני בורח ממנו כול […]
'אז מה לעזאזל אני עושה עכשיו? את הSIM של הנייד זרקתי אבל כמה זמן אני אצליח להסתתר במקום הזה עד שימצאו אותי? ובכלל כמה זמן אני אצליח לממן לעצמי שהות […]
חלק ראשון… הרחוב השוויצרי השקט נראה בשעה מאוחרת זו כאילו יצא מן הרחצה. אף פיסת נייר לא התגוללה על המדרכה .עלי השלכת הצהבהבים נגרפו היטיב על ידי עובד עיריה, המטאטה […]
זה הדבר הראשון שאני כותבת פה. או בכללי . מקווה שיצא טוב . אשמח לביקורת – היא ברחה. היא רצה ורצה ורצה… לא הסתכלה לאחור , אפילו לא לשנייה . […]
צרחות עושות לי טוב . צרחות הם ייחודיות ,לכול אחד יש צרחה מיוחדת משלו כמו ד.נ.א או טביעת אצבע ויש סוגים שונים יש כעלה שאני אוהב וכאלה פחות במהלך החיים […]
וולטר פתח את דלת המקלט ולנה ושרה ירדו במדרגות עם מצרכים ובקבוקי מים. הם מצאו עגלה במחסן שאיפשרה להם להביא כמות מוכפלת של מצרכים. הכאבים נחלשו והדופק חזר לסדרו, התיישבתי […]
"- בכל זאת לא היית צריך להרוג אותו". בראד הסתכל עליי כאילו ציפה שאומר זאת. "הכל רציני איתך" השיב לי ודחף קלות את כתפי. בראד תמיד היה כזה אגואיסט, אחד […]
שרה לנה ווולטר יצאו החוצה לחפש אוכל, מים, נשק וכדורי הרגעה בשביל מריה. "תלכו בקצב שלי, אני לא צעירה כמוכם" שרה הפצירה בעודה מדדה מאחורה. וולטר ולנה האטו בשבילה. לנה […]
כל בוקר אותו סיפור , הזכיר לעצמו יונתן בראש . אל תיבהל הפעם . אל תתן לו להביא אותך למצב הזה . הוא לא שווה את זה . אבל עדיין […]
כששירה בת ה8 קמה בבוקר , היא לא ציפתה לראות את מה שקרה . הבית הפוך , אחיה הגדול יונתן שכוב על הרצפה כולו מכוסה דם . שירה רצה חזרה […]
בס"ד שרה נכנסת לתחנת משטרת באר שבע בחשש ופניה הראו דאגה. היא ניגשת למזכירה שבקבלה ואומרת "אני שרה ברוך באתי לחקירה שהוזמנתי אליה עכשיו על ידי השוטר כהן" המזכירה בחנה […]
בס"ד סירנות צורמות נשמעות ברחבי הרחוב, חלונות נפתחים מציצים בין הפתחים. האמבולנס חונה ברחוב 'קרקעית 4' וכל הדיירים בבהלה נפלטים מהבתים. אישה מבוגרת כבת 70 יוצאת בטרנינג ונעליי בית תואמים, […]
היתה יריה. הגורל נפל. מתתי. ***חודש לפני הרצח. צלצול! "כולם לצאת מהתאים!" צעק קולו הצורב של האחרי. לאחרי היה אף מעוקל וארוך, שרירים ובעיקר עגילים, כל גופו היה מלא עגילים.. […]
ישבתי לי על הספה וקראתי עיתון. יותר מדוייק שריפרפתי, אין לי סבלנות לתיאורים הארוכים שבכתבות, מספיקים לי השורות הראשונות. ואז שמעתי דפיקה בדלת. לא קמתי בחשק רב, הייתי די עייף. […]
