המרדף התחיל. הבוגד ביניהם. דור ופקמן הסתכלו אחד על השני דרך פתח הדלת שביניהם. דור עבר את הדלת ונכנס לחדר של פקמן. "מה אנחנו עושים?" הוא שאל. "אני לא יודע," […]
'אתה בסדר ילד?' שאל פלאש בעדינות לא אופיינית. "האדם היחיד שאי פעם האמין בי שונא אותי. אז לא, אני לא ממש בסדר," אמר פקמן בקול רועד. 'איך אתה מכיר את […]
גיא לא היסס כלל כשיצא סוף סוף מהחדר מלא הדם שנקלע אליו. הוא פתח את הדלת הבאה וחשף חלל מפואר למראה. הרצפה הייתה רצפת אבן אפורה ומשני צדדיו של גיא […]
"מה לעזאזל?" קרא פקמן בהפתעה. הוא היה עסוק בדקירת המחסום הבלתי נראה שמנע ממנו לצאת מהחדר כשפתאום שמע חריקה איומה מאחוריו. ואז הוא ראה שהקיר התחיל לזוז. "נפלא, פשוט נפלא. […]
'עכשיו מתחיל הסבב השני,' אמרה ויויאן. "זה אומר שאני יכולה לצאת?" שאלה נעה. 'זה אומר שאת צריכה לצאת.' נעה הושיטה יד דרך הפתח שקודם לכן היה חסום. היא צעדה ועברה […]
המדרגות חרקו בזמן שפקמן טיפס בהן באיטיות. כמובן שהמדרגות פה חורקות, הוא חשב, שום דבר בבית הזה לא יכול להיות לא מלחיץ. והוא באמת צדק, אפילו הקול הזה שהמשיך לדבר […]
"אז, אנחנו עושים את זה?" שאל פקמן. עדיין היה מוזר לגיא וללוטם לשמוע את המילים של פקמן מהפה של הבחור הגבוה הזה. היה לו קול נמוך ורציני ובינם לבין עצמם […]
היה משהו באוויר, משהו שונה שאף אחד מחברי הקבוצה לא הצליח להבין בדיוק מה הוא. האוויר שנשב סביבם היה נקי יותר מהאוויר שהם רגילים לנשום, ולא רק כי הם גרים […]
לוטם נסעה בקו הזה כבר הרבה פעמים, ככה שהיא לא ממש שמה לב לסביבה שלה כשהאוטובוס התנודד באיטיות בפקק שברחובות העיר התחתית בחיפה. טיפוסי לצהרי יום שישי. יום ההולדת של […]
החלטתי ליסוע לעבר ביתה של אמילי,השעה הייתה 11:23 והשמש זרחה וליטפה את גבי, החניתי את האופניים ליד ביתה של אמילי ונכנסתי. בתוך הבית שררה המולה מישל (האח התאום של אמילי) […]
היי, קוראים לי תומר ואני גרה בניו זילנד קריקרי (עיר) אימא שלי מורה וקוראים לה אדל, ואבא שלי… טוב, מעולם לא הכרתי אותו ואני גם לא רוצה! (אולי קצת ). […]
הייתי אז בן 10 עברתי לבית אומנה בגלל הוריי אמא שלי אלכוהוליסטית ואבא שלי נפטר לפני המון שנים ממנת יתר ואני לבד מנסה להחזיק מעמד אני לא אשכח את אותו […]
שבועיים עברו מאז הפעם האחרונה שדיברתי עם מנחם שמואלי. פגשתי אותו לפני שבועיים בספריה העירונית. הוא סיפר לי שהוא התחיל לצאת עם בחורה שהוא הכיר דרך האינטרנט. מעבר לזה לא […]
הוא נעלם הוא לא היה שם שמעתי את קולות הסירנה מרחוק והבנתי מה קרה לקח לי דקה להבין ואז זה נקט לי נפלתי על הרצפה בצער ובכיתי בלי הפסקה זה […]
בין עלות השחר להנץ החמה. רחובות יפו ובניניה התמירים. קול המואזין טרם נשמע. גבר הולך בבגדים כהים וסולידיים ברחובות, מתאמץ לא לבלוט למרות שאין אף אחד מסביב. לא מרים את […]
הוא פתאום שחרר את החיבוק ואמר "שיט אני חושבת שמצאו אותי " אני הסתכלתי עליו מחזיקה את הדמעות ומגמגת ל..א לא.. ל..א אבל…מה איתנו פרצתי בבכי הוא לקח את פניי […]
הוא הלך להרים את הטלפון והלך לפינה בחשאיות פתאום הדהדו לי מחשבות בראש כמו "יש מצב שהתאהבתי בו?" "זה לא הגיוני תזכרי הוא חטף אותך" סוג של רבתי עם האני […]
ואז הוא הטיל את הפצצה"ההורים שלך או יותר נכון אבא שלך היה עם אמא שלי אבל לא סתם שהם נפרדו או משהו כזה שלא תחשבי שאני פרימיטיבי אלה מתי שהורים […]
רצתי להתחבא מתחת למיטה במהירות אחרי ששמעתי את הדלת נפרצת , פחדתי מכיוון שהורי בחול ואני ילדה יחידה ואין משפחה שאמורה לבקר התחלתי לבכות אבל סתמי את פי כי פחדתי […]
החרדה שלי היא משהו אחר, לא כל כך נחמד. היא עשויה מהרבה שכבות, כמו עוגת יום הולדת ענקית במיוחד שכל רגע עלולה ליפול. האם זה מדאיג אותי? כן, כמובן. אני […]
מארק אדמניץ' וחבורתו היו כנופייה מוכרת וחזקה מאוד שפעלה בעיר. יום אחד הם פרצו לבניין הממשלה, הטעו את השומר באמצעות תרגילי זריזות ולאחר מכן הרביצו לו, ופרצו לבניין הממשלה על […]
פעם שעוד הייתי נווד, הייתי גר ברכב לחודשים. המקום היה מתוקתק אבל היה לי מלא שיט שהייתי נוסע איתו ממקום למקום עושה יום עושה עושה חודש נשאר לכמה ימים, ווטאבר. […]
היום מתה אימא. ואולי אתמול, אני לא יודע. קיבלתי הודעה מחברה טובה של אימי: "אמך נפטרה. הלוויה מחר, נישמח שתבוא משתתפת בצערך." אי אפשר להבין מזה כלום. אולי זה היה […]
היא עמדה שם בקצה. אף פעם לא אהבה לשהות במקום הזה, הכל מלא חושך כמעט ללא אור, הנרות הקטנים מחניקים כל טיפת חמצן שנשארה. הקירות מתפוררים, המזרן אם בכלל אפשר […]
ויוויאן סטיבנס ישבה בכיסא הקש בחצר ביתה ובכתה מרה. היום התקיימה הלווייתו של בעלה. היום היא קברה את האיש שאהבה. כל תושבי העיירה ניחמו אותה, הצטערו יחד איתה על אובדן […]
פרק 2 יומיים לאחר מכן אריסה ישבה בכיסא הקש בחצר ביתה והפכה במוחה באירועי היום. מוקדם יותר התקיימה הלוויתו של הכומר סטיבנס, והיא, כמו כולם, הייתה שם. היא דאגה להיראות […]
פרולוג כל תושבי העיירה ויל אינוונטא פחדו מאריסה סולפור. עד לפני חודשים ספורים, המצב היה שונה, ואריסה פחדה מכולם, אפילו מהצל של עצמה. עד שיום אחד, היא החליטה לקחת את […]
רכות מלטפת, של מצעי סאטן חדשים, עטפה אותי והרגשתי חביקה במיוחד. 'לעזאזל מישהו נצמד אליי' חשבתי, אבל התענגתי על המגע, עדיין מנומנמת. 'אני מקווה שהזונה הנרקומנית לא החליטה לפתוח מחלקה […]
השוטרת סיימה לתחקר אותי. כל שאלה שלה, רוקנה אותי עוד קצת מאוויר. "ממי שלי איך את?" דיאנה חברתי רצה לכיווני, ובהגיעה אליי אספה אותי אל זרועותיה וחיבקה. לא היו בי […]
"יצאתי" צעקתי לטדי מעבר לדלת כניסה. שתי בנותיי הקטנות נגררות אחריי, כל אחת ממוקדת בבובת משחק משלה ובזרועותיי הקטנצ'יק שמנסה לבחון האם השיער שלי הוא חלק אינטגרלי מהקרקפת או אולי […]
