שלך, זר לא מוכר- פרק 18

'אז מה לעזאזל אני עושה עכשיו? את הSIM של הנייד זרקתי אבל כמה זמן אני אצליח להסתתר במקום הזה עד שימצאו אותי? ובכלל כמה זמן אני אצליח לממן לעצמי שהות בחדר במלון? בחיי אפילו בכלא התנאים שלי היו יותר טובים, אני לא מאמינה שאני אשכרה משלמת בכדי לישון בחדר הנוראי הזה והאמבטיה איכס…

'מה זה הדיכי הזה שתפס אותי?! אני צריכה לצאת לקניות, המלון המפוקפק הזה לא כולל אפילו ארוחות בוקר ואני חייבת לאכול משהו, וואו אחרי כל הארוחות המפנקות בשבועיים האלה בוילה של נתי, יהיה לי קשה להתרגל ללחם וגבינה.
טוב לא אני לא מתחילה את הדיכאון הזה מחדש, הדרך היחידה להעביר את כל הדיכי הזה, זה הדבר הראשון שאני הולכת לקנות עכשיו 2 גלונים של אקונומיקה חומצתית ויאלה לעבודה!'

בינתיים ברכב חונה יושבים שניים מהבחורים של אבנר ברנש.

" הנה היא יוצאת, תצלם, אתה בטוח שזו היא? "
"כן התמונות זהות, זו היא, תקרא לתום וסיסו שיגיעו לכאן תוך חצי שעה, נאסוף אותה למקלט"
"באיזו דרך?"
" בדרך העדינה, היא בסך הכול ילדה אתה יודע…"

****ארבעים דקות מאוחר יותר, נקודת המבט של הבחורים של אבנר ברנש****

"דממת אלחוט , אנחנו עושים עבודה נקייה, כל אחד מאתנו יודע מה הוא צריך לעשות, נכנסים לוקחים אותה וחוזרים לרכבים, מהרגע שאנחנו יוצאים מהרכב איש לא מדבר עד שנחזור אליו שוב, מובן?! אז בואו נגמור אם זה"

כמו בתיאום מושלם, מהחדר נשמעה מוזיקה בעצמה שהייתה בטוח גבוהה פי 100 דציבלים מהמותר, לא היה צורך במשתיק הקול שהותקן לרובה כדי להסוות את הרעש של הפגיעה במנעול הדלת, הדלת נפתחה אבל לא ראינו את הבחורה, היא בטח בחדר האמבטיה.

יוני לפת אותה במהירות בצווארה והיא התקפלה והתחילה לצעוק: " לא, לא, לא לא זה לא קורה לי, לא שוב, לא!!!!!!"

****נקודת מבטה של שני****

'טוב מוזיקה בשיא ווליום- יש,
שני גלונים של אקונומיקה- יש,
כפפות וכפכפים- יש,
מצב רוח לפנים ומתחילים לנקות…'

המוזיקה פעלה בעצמה כל כך חזקה ואני בדיוק הייתי באמצע לנקות את חדר האמבטיה כך שלא שמעתי את הדלת נפתחת ואת ארבעת הגברים שנכנסו והתקרבו אלי.

'מה לעזאזל…' מישהו תפס אותי, צרחתי: " " לא, לא, לא לא זה לא קורה לי, לא שוב לא!!!!!!"

תפסתי את גלון האקונומיקה שהיה בידי והשלכתי אותו לכיוון הבחור שהחזיק בי, הוא נרתע ואני ראיתי איך שובל של נוזל אקונומיקה הותז לעברו, הידיים שלו עדיין אחזו בי , הוא ניסה להפנות את ראשו אבל לאור התגובה המהירה שלי, הוא נצמד אלי במטרה לחזק את אחיזתו בי.
הראש שלו פנה בדיוק לכיוון שממנו הותזה האקונומיקה כך שכל הפנים, הצוואר והאוזניים שלו נספגו באקונומיקה.

הוא עזב אותי והתחיל לצעוק, ואני נשבעת זעקות כאלה לא שמעתי בחיים!!!! כל החלק הקדמי של הפנים שלו הפך לאדום ומהר מאד לסגול שחור. " העיניים שלי, הלכו לי העייניים!!!!"