לתפוס פושע ממבט ראשון

סובבתי את המפתח ונסיתי לפתוח את הדלת. לא הצלחתי. נלחצתי. הייתי בטוחה ב-100% שזה המפתח החדש שאמי נתנה לי, הוא היה בכיסי כל הדרך הביתה מבית הספר באוטובוס. רצתי לתחנת האוטובוס. איך שהגעתי האוטובוס יצא. לא הספקתי לעלות עליו ולחפש את המפתחות. התחלתי לבכות. חברתי שלי שראתה אותי בוכה למרות שגבי היה מופנה אליה ואי אפשר היה לזאותי, ניגשה אלי ישר. "מה קרה דני?" היא שאלה. כולם קוראים לי דני למרות ששמי הוא דניאלה. לפעמים קוראים לי דניאל אבל הכי הרבה דני. "כלום" עניתי לה בבכי. נגבתי את הדמעות והסתובבתי. לפתע, בכמה מטרים מאחורי שלי, ראיתי איש שגבו מופנה אלנו. היה לו מעיל שחור המגיע עד לרצפה למרות שהיה קיץ, כובע שחור, משקפי שמש ומגפיים. ראשו היה מורקן. נעצתי בו מבטים וכיווצתי את גבותיי. "דני?" שלי שאלה ולא עניתי. "דניאל?" היא ניסתה ועדיין לא עניתי. "דניאלה?!" היא הגבירה את קולה. ניהרתי את הראש והלכתי לעבר האיש. "בי גם לך" אמרה שלי והלכה לביתה. האיש סובב מעט את ראשו, ראה שאני הולכת לעברו והתחיל ללכת בקצב מהיר. לאט לאט נהיה חושך. הפלאפון שלי צילצל. לא עניתי. עקבתי אחרי האיש והגעתי לסביבת הקניון שבאיזור התעשייה של העיר. אף פעם לא הייתי שם לבד. זה קרוב ליציאת העיר. אבל הייתי חייבת להמשיך ללכת אחרי האיש. עברנו ליד חנות טלויזיות ומחשבים. הטלויזיות היו דלוקות על ערוץ 2 ובדיוק היה חדשות. הצלחתי לשמוע מה שאמרו:" ילדה מהעיר ראש העין, בסביבות גיל השלוש עשרה, נעדרה היום. נראתה לאחרונה לבושה בבגדי בית הספר" בן גוריון" חולצה ורודה קצרה ומכנסי ג'ינס קצרים וגבוהים. על פניה נמשים רבים ושיערה חום ארוך קלוע בצמה.שמה דניאלה. מי שרואה נא להתקשר למשטרה. תודה". ידעתי שמדברים אלי. המשכתי ללכת אחרי האיש. לא הורדתי ממנו את מבטתי ולא הפסקתי ללכת. הוצאתי את הפאלאפון שלי ושלחתי לאמא שלי הודעה בווטסאפ. כתבתי לה:" אמא, אל תדאגי, לא נעדרתי אני אחר כך אסביר לך". התקשרתי למשטרה ובקשתי לבוא עם ניידת לאיזור התעשייה בראש העין. לאחר 5 דקות הגיעו 2 ניידות. כמובן שגם הסברתי להם למה הם צריכים לבוא… הם תפסו את האיש והוא עשה פרצוף של לא מבין. "מה אתם רוצים ממני?" הוא שאל בקול מופתע. ראו שהפרצוף היה מזוייף ושתון הדיבור שלו היה מזויף. השוטרים פתחו לאיש את המעיל והיו שם המון מפתחות והמון ארנקים. "כל הכבוד, ילדה" שוטרת אחת עם שיער בלונדיני אסוף בקוקו גבוה אמרה לי. "תודה" אמרתי לה. הסתכלתי על המפתחות שהיו במעילו של האיש וראיתי את שלי. לקחתי את המפתח. השוטרים לקחו את כל מה שהיה לאיש במעיל ולקחו אותו לניידת. הם גם הקפיצו אותי בבית. בערב למחרת, היה את הסיפור שלי בחדשות וגם העניקו לי פרס כספי. השוטרים צלצלו לאמי וסיפרו לה הכל. שהגעתי הביתה חיבקתי חזק חזק את אמי והיא לחשה לי "אני גאה בך. בת שלי ".