Anastasia has a story to tell – פרק 2

"אני מקווה שאני ספר מספיק טוב בשבילך,אני משאיר לך לנחש מה יהיה הסוף שלו"

—————————————————————-

פתחתי את דלת ביתי ונכנסתי דרכה.הסתכלתי מבעד החלון אם הוא הלך,אבל לא,עדיין שם,עומד כשהיה . נעלתי את הדלת,וסגרתי את התריס בסלון בלחץ.ומיהרתי למקלחת. פתחתי את הברז ונכנסתי מתחת לזרם החם של המים,עצמתי את עיניי ולאחר כמה רגעים ראיתי את התמונות שרצו לי בראש,את המבטים שלו,הדיבור שלו "בסדר,לא כזה צמאה לידע" שמעתי את קולו. "זה רק היום הראשון שלי פה,ואני כבר מרגישה שאני משתגעת" נאנחתי והרמתי את ראשי לעבר זרם המים שלמעלה,בניסיון להרגע. לאחר כחצי שעה במלחמה עם עצמי ועם המחשבות שהציפו אותי,יצאתי מהמקלחת התלבשתי ונכנסתי למיטה. היה לי די קשה להרדם,הסתובבתי מצד אחד,לשני.. אבל בסופו של דבר נרדמתי.

השעון המעורר החל לצלצל בחוזקה ליד אוזניי, "ששש" אמרתי לעברו בעצבים תוך כדי שהפנים שלי הוטמנו בתוך הכרית והיד שלי מנסה להגיע לכפתור שעוצר את הצלצול. "בוקר טוב אנסטסיה" אמרתי לעצמי בעודי יושבת על המיטה. קמתי לעבר חדר המקלחת במהירות. אספתי את שיערי לקוקו מרושל למדי,ושטפתי את פניי. לאחר מכן,הלכתי למטבח וחטפתי משהו קטן לאכול. התארגנתי ליום חדש ויצאתי לדרך. מזג האוויר היה קסום,זה היה המעבר בין הקיץ לסתיו,הקשבתי למוזיקה באוזניות,ופשוט הלכתי לעבר הקולג'.

"אנסטסיה!,אנסטסיה!",לפתע הרגשתי משיכות קלות בכתף, עברה בי צמרמורת קלה ופלאשבק מאתמול של נגיעה דומה בכתף. "שלום לך גברת פסיכולוגיה,קראתי לך עשרות פעמים" אמר מתנשף כולו אחרי שנסע במהירות אחריי על האופנים. נבהלתי והסתובבתי וראיתי את אדם, על האופניים ועל גבו היה תלוי תיק שחור של גיטרה, עמדתי בשקט מביטה בו. "תחליטי,את אוהבת לשאול שאלות או לשתוק?" הוא חייך אליי חיוך רחב. בחיי,מה קרה לו היום? הוא נראה שונה, בן אדם מוזר, כנראה לקח בחשבון את מה שקרה אתמול חשבתי לעצמי ."עלי,כמעט הגענו" הוא פסע לעברי עם אופניו."זה בס.." הוא קטע אותי באמצע "נימוסים,נימוסים..תעלי" קבע. החלטתי לתת צ'אנס ליום הזה.עליתי ,אחזתי במותניו, והמשכנו בנסיעה. בעודנו מתקרבים לשערי הקולג',אדם בלם את אופניו בפתאומיות,ומסתכל עליי. "המ?,למה עצרת פתאום? אנחנו נאחר" הופתעתי.

אדם גיחך וענה לי "חשבתי,אולי נבריז? אקולוגיה." שלח לי מבט מסתורי. פקחתי את עיני לרווחה בהפתעה "להבריז? לאלאלא תוריד אותי אני הולכת." התעקשתי. רציתי להיות נוכחת בשיעורים,ובמיוחד בימים הראשונים שלי,להראות נכונות."את גם ככה לא אוהבת אקולוגיה,מה מפריע לך?". אתה,אתה מפריע לי. חשבתי לעצמי. "בסדר,אבל נחזור מהר" נאנחתי. הנסיעה ליעד הייתה קצרה למדי,הגענו ליער ירוק סבוך,שהיו ממוקמים שם מספר ספסלים ושולחנות,נו כמו מקום לקמפינג וכאלה. "הגענו" הוא אמר. ירדתי מהאופניים בזהירות והסתכלתי סביב.וואו חשבתי לעצמי. היערות בפלורידה נורא יפים,לא כמו בעיר הישנה שלי,שהיער היה דליל בעצים וריק מצבע. "ומה עכשיו?" שאלתי אותו והפניתי את פניי לעברו. "ועכשיו בואי אחריי" הוא קבע. אדם התחיל צועד בשביל הנקי והמפוטל שהיה שם,ראו את הדרך בבירור,השביל היה מואר בקרני אור של שמש שנפלו עליו בכזו עדינות. התחלתי לצעוד אחריי אדם,צעד אחרי צעד,עד שהגענו.

הגענו לגבעה ירוקה.עם עצים שהיו מסודרים סביבנו במעגל מדויק,שעמד שם ספסל בודד אחד. חייכתי קלות והתיישבתי. אדם הוציא את הגיטרה מתיקו השחור,והתיישב לידי. הוא החל לנגן מנגינה עדינה,שהייתה נעימה עד מאוד לאוזני. בהיתי בו ,ולא חשדתי בדבר לעומת אתמול. אדם שינה אותי,בין יום ולילה אחד,הייתי בחורה בעלת חוסר ביטחון ושקטה,אבל איתו,אני מרגישה שהעולם נסגר עליי עוד יותר חזק. היה לי בן זוג בעבר,זה לא שלא הייתי עם שום גבר.אבל אותו אני אפילו לא אוהבת והוא אפילו קצת מעצבן, אדם משהו הזה.אבל איכשהו הוא פשוט מהפנט אותי לתוכו,לתוך העיניים העמוקות שלו, ואני נסחפת אחריו.

לפתע,המנגינה נפסקת,וזה קטע את חוט המחשבה שלי,ואת רגע הבהייה שלי בו. אדם הניח את הגיטרה שלו בצד הספסל,והחל להתקרב אליי ואני לא מצליחה להתרחק מימנו,כאילו רותכתי לספסל. הוא עצם את עיניו באיטיות,והתקרב לשפתיי. רציתי את זה,אבל לא רציתי את זה.לאחר שניות אחדות,השפתיים שלו נהדקו בשלי. הרגשתי איך הגוף שלי רעד מפחד מבפנים,אבל ההרגשה הזאת הייתה כל כך נעימה,ואפילו משכרת. רציתי לבדוק,אם מאחורי ההפנוט הרגשתי משהו מעבר..

"סירבת לי אתמול ולא אהבתי את זה,אז למה עכשיו?." שאל בעודו קרוב אלי,מרחק נגיעה ממש.כשהדברים האלו יצאו מפיו,הוא ניפץ לי את התקווה לגביו.הרגשתי שהעמיד אותי במבוי סתום. אני בעצמי לא יודעת למה,אל תקשה עליי. "אני לא יודעת לענות לך" מאותו הרגע,הציפו אותי מחשבות והרגשתי מנותקת מהסביבה.אני מפוחדת,כל כך מפוחדת שאני אאבד את עצמי,אינני יודעת למה אני יכולה לצפות מהבן אדם הזה.אני מפחדת מימך,אבל משום מה,הצמאון בגרוני גובר,ואני רוצה ללגום מימך עוד.