Am I Evil? – פרק 4

השעות עברו. שום דבר לא השתנה, המצב עדיין היה מתוח.
רציתי להתקלח, ולמרות שרק כמה סנטימטרים הרחיקו ביני לבין המקלחת, פחדתי להיכנס. פחדתי מניק ריבר הזה.
הוא שכב לו על המיטה וצפה בטלוויזיה, אני ישבתי על הכורסא הפעם.
מדי פעם הוא העביר את מבטו אליי, לבדוק מה אני עושה.
ישבתי מכורבלת בתוך תוכי, מתפללת לעצמי שהפלאפון יצלצל, תהיתי למה אף אחד לא התקשר עדיין.
יכול להיות שלא אכפת להם? אני בספק.
"את מסריחה!" פלט מפיו. הסתתי את מבטי אליו. מאיפה החוצפה להגיד לי את זה כאשר אני במצב טוב יותר משלו?! לפחות מבחינת הריח. התעלמתי.
"את יכולה ללכת להתקלח, זה לא שאני אהרוג אותך בזמן המקלחת" הוא צחק בממזריות מצמררת.
"אולי אתה תהיה הראשון?" אמרתי ביובש.
"לא נראה לי …" הוא ניגש למקלחת ויצא משם עם מגבת בידו.
"לכי," הוא זרק אותה עליי.
בצעדים מהוססים צעדתי אל המקלחת ונעלתי מאחורי את הדלת. ברגע שעשיתי זאת, הרגשתי מן הקלה בתוך תוכי,
זה שהדלת הרחיקה ביני לבינו עשה לי טוב. הרגשתי במן מקלט קטן שכזה.
נכנסתי למקלחת, פתחתי את זרם המים והתיישבתי שם על הרצפה. בכיתי.
זה היה יום קשה – גיהינום, ומי יודע כמה זמן זה יימשך עוד.
זה החזיר אותי לעבר, קצת לימים ההם בהם הרגשתי לבד, חוץ ממנו אף אחד לא יכול היה להשכיח ממני את הבדידות הזאת. הוא היה הכול בשבילי, אך אם הגורל לא הורס לך כשטוב לך, אז אתה הורס לעצמך.
קראו לו אנדי.
יצאנו במשך שנתיים, כפי שציינתי קודם, הוא היה הכול בשבילי. עברה כבר שנה ואני עדיין לא מסוגלת לשכוח, או יותר נכון לעבור הלאה. רגשות אשמה רודפים אותי.
מהחדר נשמע צלצול. זה היה הטלפון שלי. עיניי נפקחו לרווחה.
התעטפתי במגבת ויצאתי במהירות אל החדר בעודי מחליקה אל הפלאפון.
על הצג היה רשום ' קרטר ' . וחיוך קל עלה על פניי.
"תחשבי טוב, טוב מה את הולכת להגיד" משום מקום הוא צץ עם האקדח שלו והצמיד אותו הישר אל ראשי.
החיוך שלי נמחק כלא היה. לא שוב.
"הלו?" עניתי בהיסוס בעודי מביטה בעיניו המאיימות של ניק.
"את יכולה להסביר לי איפה את לעזאזל?! לא חזרת כבר יום שלם הביתה, קייטי אמרה שאיבדה אותך בין הקהל.." הוא צעק. הוא זעם ויכולתי להבין אותו, הכול מתוך דאגה.
לא ידעתי מה להגיד לו. החזקתי את הדמעות בפנים בכדי שלא יחשוד בכלום.
"אן?"
"אני…." לא ידעתי מה להגיד והוא עדיין הביט בי בעיניו המאיימות. בלעתי את רוקי,
"זוכר…את..אימא של אנדי?" שאלתי בהיסוס ונכנסתי לחרדה, מעצם זה שלא יכולתי להוציא מילה אחת ברורה מהפה.
"… אני נמצאת אצלה, היא התקשרה אליי, הייתה צריכה את העזרה שלי…" מלמלתי והסתכלתי על ניק שהנהן בקצב איטי בראשו, כאות אישור והסכמה עם כל מה שאמרתי.
"מתי תחזרי?" קולו נרגע. רציתי לצרוח, לצעוק, להגיד לו איפה אני, להגיד שאני כלואה בידיו של רוצח סדרתי מטורף, שאין ביכולתי לנצחו.
"אני…אתקשר אלייך.." אמרתי.
"אן-…" , " ..אני אתקשר, אני מבטיחה…אוהבת אותך. " קטעתי אותו במהירות וניתקתי. שלחתי לו מבט מלא באיבה.
"שמח?" רטנתי. הוא כל כך עלה לי על העצבים.
" כן " ענה בפשטות.
"חלאת אדם!" התפרצתי והוא גיחך בזלזול.
"אני ואת לא בני אדם, תפסיקי לחיות באשליות, אנחנו מפלצות!" אמר.
"אולי אתה מפלצת"
"אז איך את מגדירה אותנו?! שנינו רוצחים!.. מהידיים האלה…" הוא תפס בידי, "מהידיים האלה יוצא לנו כוח בלתי מוסבר! אש וקרח!" הוא הרים את קולו. שתקתי.
"איך את מגדירה את זה?! 'פיות'?!" הוא עזב את ידי בתוקפנות, ניגש אל הטלפון שלי ופתח את החלון.
"מה אתה עושה?" פחדתי לדעת.
"את לא תזדקקי לו יותר." אמר והשליך את המכשיר מהחלון, תוך שניות ספורות ניתן היה לשמוע את קול הריסוק. הייתי מזועזעת. כמה עוד?
כעסתי, אי אפשר היה לתאר עד כמה. נכנסתי אל המקלחת והסתגרתי שם. לא רציתי לצאת.

# # # # #

בזמן שהיא שהתה במקלחת, הוא תפס בשפופרת הטלפון וצלצל אל איש הקשר שלו.
"אני מתפלא מהזריזות שלך, חבר.." צחקקה הדמות בצידו השני של הקו.
"אתה יודע שאתה מניאק?" רטן ניק.
"מה קרה?" תהה האיש.
"אל תשחק אותה תמים עכשיו! בחדשות נאמר שנגנבו קרוב לכמה מיליונים ואני קיבלתי רק כמה אלפים!" הוא סינן בין שיניו, נעזר בכל מאמציו בכדי שלא ייצא משליטתו.
"אתה פיקח, לא פתי!" גיחך הקול הצרוד.
"ואתה תמצא את עצמך מביט מלמעלה על האפר שלך בתוך המדורה אם תפר את העסקה!…אני הורג בשבילך! " זעם ניק.
"ואני משיג לך כסף!"
"אתה מביא רק חצי ממה שאתה אמור להביא! אם זה יימשך ככה, אני אתחיל להשאיר לך את הקורבנות שלך מתים למחצה בכדי שיוכלו לגמור איתך אחר-כך, או יותר גרוע…להעיד נגדך" איים ניק ובדק מדי פעם אם אן לא שומעת.
"בסדר, תרגיע…אתה תקבל כל פרוטה, כשאני מבטיח ,אני לא מאכזב"
"אתה מחליא אותי." ירק ניק ושלף סיגריה.
"זה נכון מה שהאנשים שלי מדווחים לי?…משוטט בחברת מישהי צעירה?" האיש העביר נושא,
"מצאת לעצמך חברה?" צחק.
"אתה יכול לקבל אותה אם אתה רוצה!" אמר כשהבעה נחרדת על פניו.
"אני רואה שהבדידות בסופו של דבר הורגת אותך"
"לך תקבור את עצמך באיזה בור!" סינן ניק והניח בחוזקה את השפופרת, מנתק את השיחה.

# # # # #

שמעתי את צעקתו של ניק ברגע שכיביתי את ברז המים.
כשיצאתי, מצאתי אותו יושב על הכורסא מעשן.
הוא הסתכל עליי באדישות ואני לעומת זאת הייתי שקועה בכל הדברים שאמר.
"צוטטת?" שאל. הנדתי בראשי לשלילה. כן צוטטתי, מאפיונר.
"אני רוצה לישון" מלמלתי לעצמי.
"אז תלכי לישון נסיכה, המיטה מוכנה במיוחד בשבילך…או שלא טוב לך ואת בנוסף לכל צריכה סיפור לפני שינה?" התעצבן. מטורלל.
זה היה מרגיז כמו האופי הדוחה שלו.
מבלי להגיב, נשכבתי במיטה, אך פחדתי לעצום את העיניים. לא ידעתי מה הוא יעשה בזמן שאישן.
לבסוף נכנעתי לעייפותי ועצמי את עיניי,אך למזלי לא הצלחתי לישון.
נזכרתי לפתע בדברים שאמר, על כך ששנינו רוצחים, שאנחנו מפלצות, שבסופו של דבר זה או אני או הוא.
המחשבות על זה לא נתנו לי מנוח. לא ידעתי למה זה כל כך הטריד אותי, מעולם לא יכולתי להגדיר את עצמי,
בן אדם – אני לא וגם פרח לא, חייזר כנראה שגם לא, אך אולי ההגדרה שלו – "מפלצת" בהחלט מתאימה?
ובקשר לרוצחים? בקשר אליו, לאחר מה שעשה לי ולאחר שראיתי את האדישות שלו כלפי כל דבר, לא עלה בי שום ספק שהגיוני שיהיה רוצח, אבל אני? לא יכולתי לשלוט בעצמי, לא רציתי להרוג. האם זה עדיין נחשב שאני רוצחת?
עבר הרבה זמן מאז שנשכבתי ומאז שהעזתי לעצום את עיניי. כנראה שהוא קנה את זה ונכנס למקלחת.
יכולתי לשמוע את זרם המים מהמקלחת, הוא שהה שם כבר כמה דקות.
קמתי מהמיטה וניגשתי אל התיק שלו. ברגע שהשתכנעתי שאין שום אפשרות לכך שייצא מהמקלחת בקרוב,
פתחתי את התיק. עיניי נפקחו לרווחה.
בתיק היה ניתן לראות הרבה ירוק, כל כך הרבה ירוק עד שהייתי בטוחה שאם היה אור יום בחוץ, הירוק הזה היה משתקף בעיניי. זה היה המון כסף, כנראה יותר ממה שאני וקרטר הרווחנו יחד בשנה.
למרות שהייתה לי האפשרות לקחת את הכסף ולברוח עכשיו, בכל זאת העדפתי להמשיך לחפש אחר משהו שיעזור לי לגלות עליו יותר פרטים. השלכתי את ידי לחפש במעמקי התיק.
משהו חד דקר את האצבע שלי. זו הייתה סכין קטנה, כיוון שיכלה להואיל לי, לקחתי אותה לעצמי והחבאתי תחת המזרון.
בכיס הקטן שהיה תפור בפנים ובקושי ניתן היה להבחין בו, מצאתי תמונות ותעודת זהות.
חיוך גאה נפרס על פניי, אך קשה היה להחזיקו להרבה זמן.
עיינתי בתעודת הזהות, הופתעתי לגלות שהוא היה בסך הכול בן תשע-עשרה,
אך עוד יותר הופתעתי מהזהות שלו. כמו בסרטים, הם לא מה שחושבים שהם?
"אני יודע שאת ערה, אין טעם שתחפשי את המפתחות, הם אצלי במקלחת" שמעתי את קולו ונלחצתי במעט.
עברתי מהר על התמונות, היו כשבע תמונות. תמונות ועליהן דמות של בן אדם כלשהו, בתחתית היה רשום את השם. שלושת התמונות הראשונות היו מסומנות באיקס אדום, כנראה שהטענה שהוא רוצח היא נכונה.
שאר הדמויות לא היו מוכרות,אך זה היה רק עד שהגעתי לתמונה האחרונה.
ידיי החלו לרעוד כאשר ראיתי את התמונה שלו, של אנדי שלי.
כעבור כחמש דקות, דלת המקלחת נפתחה וניק יצא משם, בהתחלה חיוך קלוש "קישט" את פניו, אך כאשר ראה אותי עם התמונות ביד, החיוך נמחק.
"אתה יכול להסביר לי מה התמונה הזאת עושה אצלך?" התעצבנתי והצבעתי על התמונה של אנדי,
" תענה לי ניק, או יותר נכון מקס סקינר!".
~ ~ ~

A Place For My Head

I watch how the moon sits in the sky in the dark night
Shining with the light from the sun
and the sun doesn't give light to the moon assuming
The moon's gonna owe it one
It makes me think of how you act for me you do
favors then rapidly
You just turn around and start askin' me about
Things that you want back from me
I'm sick of the tension
Sick of the hunger
Sick of you acting like I owe you this
Find another place
to feed your greed
While I find a place to rest

I wanna be in another place
I hate when you say you don't understand
[You'll see it's not meant to be]
I wanna be in the energy
Not with the enemy
A place for my head
Maybe some day I'll be just like you
And
Step on people like you do
And run away all the people I thought I knew
I remember back then who you were
Used to be calm, used to be strong,
Used to be generous, but you should have known
That you'd wear out your welcome and now you see
How quiet it is all alone

I'm so sick of the tension
Sick of the hunger
Sick of you acting like I owe you this
Find another place to feed your greed
While I find a place to rest
I wanna be in another place
I hate when you say you don't understand
[You'll see it's not meant to be]
I wanna be in the energy
Not with the enemy
A place for my head

You try to take the best of me
Go away
You try to take the best of me
Go away
You try to take the best of me