all of the night – פרק 1

~ נקודת מבט אמילי רוקט ~

"הלו" עניתי לטלפון שצילצל, זה היה לואיס אחד החוקרים המובילים בתחנה. "אני בדרך" עניתי כשהוא סיפר לי על עוד מקרה רצח שהתבצע.
אתם בטח חושבים שזה כיף להיות חוקרת או שוטרת איך שתקראו לזה אבל לא, תחשבו שאתם הולכים להתקלח, לישון בידיעה שיכול להיות שפושע מתנקם יכנס לבית שלכם, יהרוג אותכם.
תחשבו שמהבוקר עד הלילה אני מסתובבת עם אקדח וישנה איתו ואל תשכחו שאני כל היום מתסובבת וחוקרת רוצחים, פושעים וחפים מפשע.
אני לוקחת את מפתחות הרכב ואת האקדח ויוצאת לכיוון המקום שלואיס אמר לי, הסילואים. מי ירצח מישהו באזור כזה? כשאני חושבת עמוק על זה באזור יש הרבה פועלים שיכולים להסתבך במקומות לא רצויים.
הגעתי סוף סוף לאזור כשאני רואה מכוניות משטרה ואמבולנסים עומדים מסביב למפעל. הלכתי מהר לכיוון האזור שבו ראיתי את לואיס ואת העוזר שלי ראס, קריסטופר ראס.
מרחוק הבחנתי בתיבה ישנה ומעופשת וגופה יותר נכון כמעט שלד לידה. "קברו אותו חי" אני שומעת את וירה אומרת. וירה היא זו שבודקת את הגופות, מבחינה ביריות ומפענחת מאיפה הגיעו היריות או הפציעות ואם בכלל היו כאלו. "מתי?" אני שואלת אותה. "לפי מצב העור וסימנים חיצוניים שלוש שנים בערך" היא אומרת. שלוש שנים? מה קרה שם?
"מה הסיפור שלו?" אני חוזרת ושואלת לאחר מחשבה ארוכה.
"אנחנו עדין מבררים, לפי מה שידוע לנו חמישה אנשים נעדרו באזור זמן המוות שלו" היא אומרת "סיימו את תכולת הסילו רק היום, העובדים מצאו את התיבה כשהתחילו למלא מחדש" היא מוסיפה.
צלצול טלפון נשמע ברקע, מספר לא מזוהה. "הלו" אני עונה בחשש "לכי ליד סילו מספר ארבע" הקול הצרוד לוחש ואני מתקדמת בצעדים קטנים לכיוון הסילו. שאלות רבות ניצבות במוחי אך השאלה הגדולה ביותר מגיעה 'זה הרוצח?'.
אני מגיעה לכיוון סילו ארבע ומסתכלת סביבי. "שלום לך"