101- פרק ראשון- "איפה אני?"

צעדנו באיטיות, לא ידענו מה הולך לקרות לנו בהמשך. או לפחות אני לא יודע מה הולך לקרות בהמשך..
להתחמק מההורים שלי לא היה קשה בגלל שהם אף פעם לא מתעניינים בחיים שלי, הם כל הזמן נמצאים בעבודה שלהם ורק פעם בשבועיים רואים אותי, המטפלת שלי עוברת טיפול בבית החולים ולכן אני לבד השבוע.
צעדתי מיד אחרי גלי שנראתה בטוחה בעצמה וממוקדת במטרה שלה, להביא אותי למקום ההוא, לרחוב ההוא, ועם הייתם מכירים אותי הייתם מנחשים שכבר שחכתי אותו.. הזיכרון שלי לא כל כך טוב . לא משנה כמה אני ינסה לזכור משהוא זה יהיה פשוט בלתי אפשרי בשבילי, אולי זאת אחת מהסיבות שמספר החברים שלי הוא לא גדול כל כך…
" לאיפה אנחנו הולכים?" ניסתי לעקוף את גלי ולשאול אותה את השאלה המתבקשת, אפילו שיש יותר מדי כאלה
" אתה תראה .." היא המשיכה להסתכל סביב, כאילו כדי לבדוק עם מישהוא עוקב אחרינו. מה שרק הטריף אותי עוד יותר.
התחלתי לחשוב לאיפה היא יכולה לקחת אותי, מה היא כל כך חשוב וסודי שרשמו את זה בספר שלי בסודיות גמורה?
" הגענו." גלי נעצרה ליד בית קטן , הבית היה קטן ונראה כאילו שאף איש לא נכנס אליו כבר שנים
" לאיפה?" ניסתי להבין למה אנחנו כאן
" בוא אחרי." גלי עדיין לא ענתה על השאלתי אבל היא התחילה ללכת לכיוון הגינה של הבית הקטן ההוא
" מה זה המקום הזה?" לא הנחתי לה
" תבין עוד שנייה." היא סיננה אליי ופחד היה בקולה אבל החלטתי פשוט ללכת אחריה. היא הובילה אותנו למחסן צדדי והוציאה כרטיס מהכיס
" גלי 101" היא אמרה ושמה את הכרטיס על הידית של המחסן המאובק, וחמש שניות אחרי זה הדלת נפתחה ופתאום מעלית נפתחה מולנו
" לאיפה זה מוביל?" למרות שהבטחתי לעצמי לא לשאול יותר שאלות לא יכולתי להפסיק
" חנוך יסביר לך." גלי חייכה לראשונה
" מי זה חנוך?" שאלתי בזמן שגלי לחצה על הכפתור שרשום עליו 101.
" שלום!" הדלת של המעלית נפתחה ואיש מבוגר עם שער אפור היה שם , כאילו שחיכה לנו
" זה חנוך." הסבירה לי גלי
" אתה יכול להסביר לי מה אני עושה פה? ומה זה המקום הזה לעזאזל??" הייתי מבוהל לגמרי ואפילו לא שמתי לב למקום הענקי שנפרש לעניי
" בדיוק בגלל זה אני פה." הסביר חנוך
" את יכולה ללכת גלי. הוא איתי עכשיו." אמר חנוך, עם לא היה לו קול כל כך מרגיע הייתי בורח ממזמן, אבל היה לי הרגשה שהם לא רוצים לפגוע בי..
" בוא איתי." חנוך התחיל ללכת במסדרון הריק מאנשים
" לאיפה?" הלכתי אחריו ובכל זאת שאלתי
" להסביר לך הכול." הוא אמר ופנה לחדר ענקי, כמו 2 מגרשי כדורגל. לא הרבה אנשים היו שם, אבל זיהיתי מרחוק את גלי
" בוא לכאן." חנוך פנה לחדר צדדי , החדר היה נראה כיתה אך קטנה הרבה יותר. היו בה 2 שולחנות עשרה כיסאות ומקרן.
" שב.." הוא הורה לי לשבת באחד הכיסאות ואני ללא שאלות מיותרות התיישבתי.
" עכשיו. תשאל את כל השאלות שלך." חנוך התיישב מולי על השולחן הנגדי.
" מה זה המקום הזה?" שאלתי במהירות ובסקרנות
" היכל ה101." אמר חנוך
" שזה….?" לא הבנתי
" ההיכל של החברה הנקראת 101." הסביר
" ומה החברה הזאת בדיוק עושה?" שאלתי
" זה סודי נדב." אמר חנוך
" מה אני עושה פה? ואיך אתה יודע את השם שלי?" הייתי לחוץ והתחלתי להזיע
" גלי, הידידה החמודה שלך עובדת כאן. והיא הבחינה שאתה מיוחד ושאתה צריך לעבוד כאן." הוא הסביר
" למה דווקא אני? ומה עושים פה בכלל? ולמה דווקא אני?" השאלות הגיעו בצרורות
" היא סיפרה לנו על יכולות השליטה שלך, אתה פשוט מה שהיינו צריכים." הוא אמר
" שליטה?" לא הבנתי על מה הוא מדבר ואפילו התחלתי לכעוס על גלי
" גלי יודעת לראות יכולות שליטה מרחוק. ואתה יכול לגרום לדברים להישבר." חנוך אמר ואני התחלתי להיות מתוח. לשבור דברים?? מה הוא רוצה ממני??
והנה. פתאום. הדלת נפלה מעצמה.
" הבנת?" הוא שאל
" וואו!! זה אני??" לא הייתי בטוח
" כן.." חנוך היה מרוצה
" רגע… אז מה אתם עושים פה?" שאלתי
" אדוני !!! התחילה מלחמה !!!" אישה נכנסה לדלת והתחילה לצרוך. אבל… הקול הזה היה מוכר לי … זאת הייתה…
" אימא?!" הסתובבתי
" נדבי. " היא מלמלה
" את עובדת כאן?" הרגשתי פתאום לא טוב
" נדבי יש דברים יותר חשובים כרגע.." אימא שלי אמרה
" המלחמות שלך לא מעניינות אף אחד!" צרחתי עלייה , איך היא יכלה לעבוד עליי כל השנים האלא?? הייתי בטוח שהיא מפיקה !
" המלחמות האלו. גם שלך אדוני." חנוך לא היה נראה מופתע מהתגובה שלי כאילו היא נורמלית
" מי נגד מי?" התחלתי להילחץ
" ספיי 101 נגד איגל 101." מילמלה אימא שלי
" מי אלא?" לא הבנתי
" אנחנו חברת ריגול נדבי. והחברה השנייה איתנו במלחמה כבר עשרות שנים והם מסוכנים נורא." אימא שלי בפעם הראשונה , הורידה דמעה מולי
" ומה זה קשור אליי?" שאלתי
" שהם רוצים אותך נדבי." עכשיו גם אבא שלי נכנס לחדר, ואני כבר לא הופתעתי. לא יודע למה אבל זה היה לי ברור שהם עובדים באותה העבודה…
" למה אותי?" לא הבנתי
" הם אמרו שהם ראו בנבואה או בחלום כל שהוא שאתה הורג את המפקד שלהם או משהוא כזה…" אימא שלי הסבירה לי
" 10,10,101" הרגשתי שהראש שלי יוצא מהמקום וחוזר חזרה
" זה הוא." חנוך נראה נרגש
" אתה… אתה… המושיע!" מילמלה אימא שלי
" המושיע הגיע !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" חנוך צרח