תנכית – פרק 4 א

mayaminov 27/04/2014 4 תגובות

מקווה שאהבתם! תגיבו אם יש לשפר משהו או אם יש לכם רעיונות ובכללי תגיבו :))

איה החלה להילחץ כשכבר עברו שלושים דקות מאז נכנסה ליבי למקלחת ולא שמעו שום רחש מבפנים. "אני חושבת שמשהו לא בסדר שם," אמרה וקימטה את מצחנ בדאגה. היא שילבה את ידייה משום שאילו החלו לרעוד. היא הרימה אליו את מבטו. "אתה יודע לפרוץ מנעולים?"
הוא הניד בראשו. "איתן יודע. דקה אני יקרא לו." הוא נעלם בחזרה אל המטבח וחזר אחרי חצי דקה עם איתן. איתן ניגש מיד לדלת וכרע על ברכיו מולה. "יש לך סיכה?" הוא פנה לאיה.
איה הינהנה והשיטה יד לשיערה. היא הביאה לו את השיכה והוא שיחק איתה בידיו ואז הכניס אותה לחור המנעול. לאחר דקה נוספת נשמעה הטריקה של המנעול. איתן קם על רגליו ופתח את הדלת.
החדר היה מלא בנוצות שחורות גדולות ומרהיבות בכל חור. על הריצפה ובתוך האמבטיה ותליות בכל מקום שבו יכלו להיתפס. הכיור היה מלא בדם כמעט שחור ונשפך עד לריצפה. אך החדר היה ריק מאדם. "מה קורה כאן?" שאל ליאו. איה הסתובבה אליו. "בגלל זה היא הרחיקה אותי?"
"זה דומה בדיוק לתיאורים של ההזיות שלה. דם ונוצות ו – "
איתן נכנס אל החדר והרים בידו נוצה אחת. הוא לחש משהו אך איה לא הצליחה לשמועה מה זה היה. "אתם אמיצים מספיק כדי לעזור לליבי או שאני משאיר אתכם מאחור. תחליטו."
"אני בא." אמר מיד ליאו.
"גם אני." גמגמה איה. הרעד בידיה התגבר וההנה שאחותה לא הייתה משוגעת הכתה בה. או שגם היא עצמה משוגעת, היא הזכירה לעצמה את האפשרות הזו.
"מה שהולך לקרות עכשיו הולך להראות לכם מטורף, ואני יסביר את הכל בסוף," אמר. הוא גירד בראשו ועצם את עיניו בחוזקה. "אנחנו חייבים להגיע עכשיו לעזריאלי."
ליאו הביט עליו בבלבול. "למה? אני לא מבין – "
"אל תשאלו שאלות, אוקיי?"
שניהם מלמלו "אוקיי."
הם יצאו מהבית ואיתן אמר להוריה שהוא לוקח אותם לסיבוב כדי להרגיע את ליבי לפני שתספיק לומר משהו.
"למה אנחנו לא אומרים כלום להורים שלי?" שאלה כשנכנסו למכונית. "הרגע אחותי נעלמה. צריך לתקשר למשטרה או משהו."
"המשטרה לא יוכלו לעזור לנו." הוא סינן כשיצאו מהחנייה. "אני צריך את העזרה שלכם, אבל היא לא תועיל אם לא תקשיבו לי ותסתמו את הפה."
איה השתתקה וחגרה את החגורה שלה. ליאו העיף בה מבט מהמושב הקדמי. על פניו עלתה הבעת שאלה ואי הבנה. היא רק משכה בכתפייה. זה לא שהיא ממש הבינה משהו.
לאחר זמן שנמשך כמו נצח בגלל הרמזורים והפקקים האינסופיים הם הגיעו לבנייני עזריאלי ואיתן כיוון אותם פנימה. איתן לחץ על הכפתור של המעלית שהגיעה לאחר כחצי דקה, כאיה וליאו עמדו להיכנס הוא הניד את ראשו לשלילה. "אם יש משהו שלמדתי זה שאל תיכנסו ישר למעלית כשאתם ממש ממהרים," הסביר להם ולחץ שוב על הכפתור. "כנסו לבאה בתור, תגיעו תוך שנייה במקום לחכות קומה קומה כשאנשים נכנסים." המעלית נפתחה והוא נכנס פנימה. הם נכנסו אחריו.
"קחי את זה." הוא הוציא משרוול חולצתו אולר. איה לקחה אותו בשתיקה ופערה את עינייה.
"למה אתה מביא לה סכין?" של ליאו.
"כי היא יכולה להיות בסכנה כרגע." הוא הוציא סכין נוספת משרוולו הנוסף ואחז בו ביד מנוסת.
המעלית נפתחה ואיתן התפרץ מתוכה והשניים רצו אחריו. הם נכנסו אל היציאת חירום ועלו למעלה לעבר הגג. הדלת של הגג הייתה פרוצה וכמעט נתלשה ממקומה. הם התפרצו אל הגג ועלומת אור עצומה סינוורה את עינייה של איה. היא אימצה את עינייה להביט אל האלומת האור. בתוכה היתה דמות גברית שכנפיים שחורות עצומות התפרסו מגבו והוא אחז בנערה שהייתה איתו. היו לה תלתלים ארוכים ושחורים כמו הכנפיים. היא תזהה את השיער הזה בכל מקום. "זו ליבי." לחשה. ליאו הופיע לצידה.
"את גם רואה את זה?" שאל. "או שאני הוזה?"
איה הינהנה. כל גופה עקצץ מתחושה מוזרה שהיא יודעת מה הולך שם, שהיא זוכרת. אבל הכל היה רק חלל שחור בראשה. כאילו היא רואה קשת, רואה אותה, אך לעולם לא תוכל לאחוז בה.
איתן ישב על ברכיו בדיוק מתחת לאלומה ומלמל משהו בעוד שהוא מעביר סכין על כף ידו וטיפות שמנמנות של דם זלגו מידו לריצפה.
האלומה הלכה והתעמעה והגבר צנח לאדמה כמו אבן, וליבי בזרועותיו. הוא השכיב אותה על הריצפה וליטף באצבעות ידיו את פנייה ובידו האחרת הייתה סכין שנראתה עתיקת יומין כמו העולם בערך. עוד לפני שהספיקה להבין מה הוא הולך לעשות איתה איתן הופיע מאחוריו ודקר אותו בגב. אלפיי נוצות שחורות הופיעו באויר והגבר נעלם.
ליבי נותרה לשכב שם, וסכין הייתה נעוצה בבטנה. איה רצה לעבר אחותה והוציאה את הסכין מבטנה ושמעה במעומעם את איתן צועק עלייה ואומר שלא הייתה צריכה לעשות את זה, אבל היא העתלמה ממנו. היא העבירה את ידה על פנייה של אחותה והרגישה דמעות עולות בעינייה. היא לא הייתה משוגעת, הבינה, ואילו לא היו הזיות. זו הייתה אזהרה. איה לא בדיוק ידעה איך הבינה את זה באותו הרגע, אך בו בזמן לא הבינה איך לא ראתה זאת לפני כן.
ליאו הופיע מצידה השני של ליבי והביט בה כאילו בעוד רגע היא יכולה להיעלם והוא יעשה הכל כדי לעצור את זה. הוא הרים את חולצתה שהעלתה כתמי דם אדומים שפרחו כמו שושנה בשיא תפארתה והדם נראה שחור ברקע הלילה וברקע חולצתה הלבנה. חתך מכוער נגלה לעיניהם ואיה השתמשה בכל כוח הרצון שלה כדי לא להקיא או לאבד את ההכרה.
"איתן!" קרא ליאו והעיף את מבטו לאחור. "אנחנו צריכים לקחת אותה מהר לבית חולים!"
איתן הופיע לצידו של אחיינו והביט בגופה המדמם של ליבי. "בית חולים לא יעזור לה כרגע," אמר כשהרים את גופה בקלילות ואנקות קלושות בקעו מבין שפתייה של ליבי. "אני יכול לטפל בה. בואו נלך מכאן."