"שחורה כמו הלילה והכוכבים לקישוט"- פרק 4

ולפתע נכנסו לחדר צוות של שוטרים, הם הקיפו אותי ושוטר אחד ניגש אליי, הוא היה גבוה עם מבט נוקב ומפחיד, לא היתה לו אף שערה אחת על הראש.
התבוננתי בו בחוסר ידיעה, ולפתע הוא פצה את פיו,
"תבדקו אותה מיד"
לא הבנתי מה קורה אך שמתי לב שהרובים של השוטרים מכוונים אליי, התחלתי לצעוק
"פרקר למה אתה מתרחק ממני תגן עליי"
אך הוא רק הסתכל עליי במבט שקוע ובכה, ניסיתי שוב "פרקר בבקשה אני אוהבת אותך"
דמעותיו התגברו אף יותר, לפתע הוא אמר
"אתם יכולים לתת לי איתה חמש דקות?"
"בוודאי" ענה לו השוטר וכולם יצאו מהחדר.
החדר נשאר שקט ורק אני ופרקר היינו שם, פרקר ישב בכיסא הרחוק ממיטתי והסתכל על הרצפה, הסתכלתי עליו פעם נוספת ופרצתי בבכי.
"תקשיבי לילי, אם מה שהרופא אמר זה נכון, אז אני לא יודע ממה להתחיל" פרקר אמר בחשש,
"פרקר אני אוהבת או-" אמרתי בעיניים דומעות והוא קטע אותי,
"לילי גם אני אוהב אותך אבל קצת קשה לי לעכל את העובדה שאת לא אנושית" הוא הסתכל עליי במבט עצוב.
השוטרים נכנסו ותפסו אותי, קטעו את שיחתנו האחרונה ואזקו אותי באיזיקים, פרקר התהלך אחריהם בצעדים קטנים וחסרי חיים.
הם הכניסו אותי לחדר שחור לגמרי, אטום לחלוטין, ולפתע שמעתי שוב לחשושים ותפילות,
"אלוהיא בורא הגיהנום"
"נשמת השטן פנימה תימלט"
"כשהלב יישבר הדרך תהיה פנויה"
"שחורה כמו הלילה והכוכבים לקישוט"
לא הבנתי את המשפט האחרון..הכוכבים לקישוט? חשבתי לעצמי.
הרגשתי סחרחורת שעוטפת אותי, ראייתי אט אט התחלשה, ונפלתי על הרצפה הקשה והקרה.
התעוררתי בחדרי, מסביבי כל בובות הפרווה, כל הזכרונות, פרקר שכב לצידי, הוא דימם בצורה מפחידה ואף מדאיגה.
הוא הסתכל עליי ואמר,
"לילי, מצטער הם הכריחו אותי, אני אשמור עליך מלמעלה" ועצם את עיניו.
פרצתי בבכי, לא יכולתי לקבל את העובדה שאפילו האדם האחרון שנשאר לצידי נעלם, אני לבד בעולם, לבד..
החלונות נעולים והדלתות סגורות, אין דרך להימלט מהבית הזה.
מיררתי בבכי וצעקתי צרחה,
"למה זה מגיע לי? מדוע כך נענשתי? נשארתע לבד"
ולפתע שמעתי מהפינה החשוכה של החדר, לחישות חלשות, כמעט ובלתי נשמעות.
"את לא לבד.."