רעיון חדש שצץ לי. אשמח לתגובות! :)
כמו כולם, אני שונה.
אבל לא כמו כולם, אני באמת שונה.
אני לא יודעת מה אני. במבט ראשוני אנשים תמימים יכולים לחשוב שאני בת אדם כמותם. אולי מעט חיוורת יותר, עם שיער של פריקית ועיניים תכולות שחודרות לנשמה שלך, אבל הם יטעו במחשבה הזאת.
אני לא אוכלת. אני לא ישנה. אני לא מרגישה, לא באמת. אני יודעת דברים שאני לא אמורה לדעת. זה כך מאז שאני זוכרת את עצמי, וזו גם הבעיה הכי גדולה שלי- אני זוכרת את עצמי מאז יום הולדתי ה-25. זה אני זוכרת, אבל מה שקרה לפני, מה שהכרתי לפני, מה שהרגשתי לפניי… הכל ריק.
האם משהו ישתנה בזמן הקרוב? החל מהרגע שראיתי אחד כמוני נרצח לנגד עיניי (אי אפשר לפספס סצנה כזאת), יש לי הרגשה שכן.
תגובות (2)
נשמע מגניב! אני חושב שאקרא את זה…
תודה רבה :)