רוצה לשחק משחק?

"רוצה לשחק משחק?" חיוכה התפשט על פניה, מגיע מאוזן אחת לשנייה, פשוטו כמשמעו.
נגעתי בקלף, ידי רעדה כאשר נגעה בנייר הקשיח. שמתי לב שנשמותיי הפכו רדודות ועמוקות יותר, כאילו אני מתקשה לנשום.
"כן." נפלט מפי, והנחתי את ידי השנייה על הפה, שואל את עצמי מדוע אמרתי זאת.
אישוניה נראו כחרוזים שחורים, אשר הזכירו לי חורים שחורים. הם נצצו בתגרה. צמרמורת עברה בגבי, לקחתי את הקלפים מידה הקרה כקרח, נרתעתי מעט כאשר עורי נפגש עם עורה.
"בוא נשחק. הכל או כלום?" שאלה בערמומיות, שיערה הבלונדיני נח על כתפה השמאלית, מוסיף לאווירה המלחיצה ששררה בחדר.
בלעתי את רוקי והנהנתי בלי רצוני. מה גורם לי לעשות זאת? שאלתי בחשש כאשר הנהנתי, עיניי התרוצצו לכל עבר. צחוקה נשמע, כאלפי צרחות המתים המזדעקים.
הבטתי בקלפיי, חיוך לאט התפשט על פניי.
אולי יש לי עוד סיכוי, אך אין טעם שאתחיל לעשות חיקוי.
עיניה ננעצו על חמשת הקלפים על השולחן, חיוכה הגדול נמחק ברגע. חשבתי שניצחתי, אני לא אהיה עוד כישלון. אך אז קלפיה התעופפו מידה, נחים על השולחן. החיוך חזר לפניה, גדול יותר מתמיד.
קלפיי התפזרו, פניי החלו להחוויר. הפסדתי.
"ניצחתי." אמרה במילה אחת, עיניה בהקו, מלגלגות על טיפשותי הרבה,
אף אחד לא יכול לנצח אותה.
"רוצה לשחק משחק?" שאלה בשנית.
הנהנתי, חיי נעלמו לידיה, והמשחקים שלי נעשים נוראיים מרגע לרגע.