רדופה-פרק 9

התעוררתי וראיתי את דן יושב על כורסא מולי ומסתכל עליי במבט מוזר.
רגע זה,זה מבט מאוהב?
לא לא יכול להיות הוא כמו אחי הגדול,ואין שום סיכוי שהוא יתאהב בי.
"מה יש לך?"שאלתי את דן מבולבלת.
"מה יש לי?"שאל אותי בהתחכמות.
"למה אתה מסתכל עליי ככה?"
"ככה איך?"שאל
"אוף עזוב לא משנה"אמרתי לו,לפעמים אני שוכחת איך הוא מעצבן אותי.
"טוב אני הולכת"אמרתי לו,והתחלתי להתרומם היה לי כאב בראש כשעמדתי אבל זה לא משנה אני חייבת לחזור לפונדק.
"בסדר,אבל תשמרי על עצמך,אני יבוא מחר לבקר אותך"אמר לי
"בסדר,ביי"אמרתי לו,והלכתי מהר ככל שיכולתי.
ויצאתי מהבית הענקי שלו.
לאחר כעשר דקות הגעתי לפונדק.
שמתי את שערי על התחבושת שעל ראשי.
"בבקשה שהוא לא יהיה שם"התפללתי לעצמי
נכנסתי ולא ראיתי אותו,טוב זה מעולה זה אומר שהוא לא כאן.
עליתי למעלה לחדרי.
ופתחתי אותו עם המפתח.
נכנסתי וראיתי אותו.
"מה אתה עושה כאן ליאם?"שאלתי אותו עצבנית
"חיכיתי לך"אמר.
"איך נכנסת?"שאלתי אותו
"ביקשתי את המפתח מג'ון"אמר בפשטות
אוי אני לא מאמינה כל כך רציתי להוריד את הפאה המגרדת הזאת.
"מה אתה רוצה?"שאלתי אותו
"שנבלה ביחד"אמר
"אבל אני לא רוצה"אמרתי לו
"למה?"שאל
"ככה,אין לי זמן לזה עכשיו"אמרתי לו
"למה, מה את עושה בעיירה הזאת בכלל?"שאל אותי
אלוהים מה אני אומרת לו עכשיו,יש מצאתי.
"אני מבקרת את בן דוד שלי"אמרתי לו
"באמת?"שאל עם גבה אחת למעלה.
אוי השחצנות שלו בסוף תהרוג אותי.
"באמת,עכשיו צא מכאן"אמרתי לו
"בסדר אני יוצא."אמר והתקדם לעבר הדלת
"אההה ועוד משהו ליאם,בחיים אל תעשה את זה שוב אני לא אוהבת שחודרים לי לפרטיות"אמרתי לו
"בסדר אני מבטיח אני לא יעשה את זה יותר"אמר והסתכל עליי במבט מרוכז.
מה עובר על כולם היום שהם מסתכלים עליי בכזאת תשומת לב.
"מה יש לך שם"שאל והסיט את שערי בידו החמימה
"לא מעניינך לדעת ביי"אמרתי לו וטרקתי את הדלת על פרצופו.
ונעלתי אותה,הורדתי את הפאה.
וישבתי על הכיסא בחדר שליד המראה.
הסתכלתי על עצמי.
עיניים כחולות שיער בלונדיני רזה וגבוהה אני נראית מבוגרת אבל לא ממש מבוגרת.
משהו בעיניים שלי הכחולות המקפיאות שלי,מראה חוכמה,חוכמת החיים.
אני נראית יותר בוגרת מכל ילד בגילי.
אני נראית בת עשרים במקום בת שבע עשרה.
אני נראית כמו ילדה עצמאית טובה ומחונכת שאין על ידיה שום דם.
אבל זה לא נכון,אני ילדה שסבלה מכות בבית היתומים ושיש על גופה מיליוני צלקות,שאותם אני מסתירה עם בגדים ארוכים ועם שערי.
אבל יש לי גם צלקות בלב שלי,ממה שספגתי ראיתי את הוריי ואת אחי מתים מול עיניי.
ראיתי עשרות ילדים מתים בגללי ובגלל מה שההורים שלי השאירו בידיי.
את הסוד הזה,את הדבר הזה יותר נכון.
שאני לא יכולה להשמיד ושאני חייבת לשמור לצערי.
הדבר הזה שבגללו הוריי נרצחו שבגללו דם כו רב נשפך.
כולל שלי.
וזה נגעתי במצחי ובכתפי איפה שהכדורים פגעו בי "עוד אחד מהדמים שנשפכו"