רדופה-פרק 4

בפרק בקודם:
הרגשתי נשיפות על העורף שלי הוצאתי את האקדח במהירות המרבית שלי וקמתי במהירות.
"יואו ילדה תיזהרי"אמרה ילדה.
הסתכלתי עליה היא נראתה ילדה עם שמחת חיים חבל שעכשיו היא פגשה אותי והרסה לעצמה את החיים………….
הפרק:
הורדתי את האקדח לאט.
אני לא מאמינה שהייתי כל כך חסרת זהירות והוצאתי את האקדח מה חשבתי לעצמי.
טוב איזבל תרגעי את לא ידעת שזו ילדה תמימה שמסתובבת שם את חשבת שזה אחד מהעובדים של ויסנטה.
"אני כל כך מצטערת"אמרתי לה והלכתי משם
אבל אז הרגשתי שמישהו מחזיק אותי בזרועי.
ניערתי במהירות את זרועי והסתובבתי אליה.
"למה יש לך אקדח?, את בצרות?"שאלה אותי בדאגה
היא לא יודעת עד כמה היא צודקת אבל אסור לי להגיד לה כלום היא קטנה ממני ואני לא הולכת לסבך אותה ולגרום לה לאבד את החיים שלה באשמתי,לי נמאס לסחוב חיים על הגב שלי.
"ילדה תשמעי אני חייבת ללכת ואני יתן לך עצה קטנה תתרחקי ממני"אמרתי לה והלכתי במהירות.
"טאיה,תזכרי את השם הזה"אמרה לי
חייכתי כל הילדים בגילה כל כך עקשנים. הלכתי משם מבלי להגיד לה את השם שלי.
אסור שזה יקרה עוד פעם אף פעם ,עם זה יקרה אני יצטרך בסופו של דבר להגיד לאנשים ממה אני מפחדת כל כך,וזה לא יהיה נחמד בשביל אף אחד.
האדם הייחד שאיי פעם גיליתי לו את הסוד היא אליסה רק עליה סמכתי ואני תמיד יסמוך עליה.
הגעתי לפונדק.
וראיתי שם אותו……..
הוא הסתכל עליי בחיוך עם עיניו הירוקות.
הלכתי במהירות כדי שיראה שלא ראיתי אותו.
"היי אמנדה חכי רגע"אמר לי
המשכתי ללכת עד לחדרי ונכנסתי אליו במהירות,אין לי כוח לדיבורים עכשיו.
שמעתי דפיקות על הדלת.
"מי זה?"שאלתי חסרת מנוחה
"זה אני ליאם זוכרת מהבוקר?"שאל
"אהה נכון זה אתה מי ששפך עליי את האוכל שלו"אמרתי באירוניה
"כן זה אני"אמר:"את יכולה דקה לפתוח?"שאל
נאנחתי ופתחתי לו את הדלת.
"מה?"שאלתי אותו
"אני רוצה לקחת אותך לסיור בעיירה ואני לא יזוז מכאן עד שתבואי איתי"אמר
וואי אני לא סובלת בנים כאלה.
"אתה יכול להישאר כאן אני לא הולכת איתך לשום מקום"אמרתי והוא נכנס לחדר ונשכב על המיטה.
"היי,היי מה אתה עושה?"שאלתי אותו עצבנית מה אנשים לא מבינים רמזים.
"אמרתי לך אני לא יזוז מכאן עד שתבואי איתי"אמר
אוי כל כך היה באלי לי לקחת את האקדח ולהרביץ לו איתו.
"בסדר"אמרתי לו באנחה.
"בסדר מה?"שאל כאילו לא הבין
"בסדר אני יבוא איתך,אבל בתנאי אחד"אמרתי לו
"איזה?"שאל בעניים מצומצמות והיה נראה שהוא נלחץ קצת.
"וואו ליאם תרגיע התנאי שלי זה שנחזור בזמן לארוחת ערב"אמרתי לו
טוב גם אני בנאדם גם עם לי יש חיים יותר מסובכים אבל עדיין אני חייבת להתקיים ממשהו.
אבל מה שלא הבנתי למה ליאם נלחץ מה הוא חשב שאני רוצה ממנו.
הוא צחק צחוק לחוץ.
"למה היית כזה לחוץ מתי שאמרתי לך שיש לי תנאי?"שאלתי אותו
"לא משנה יאלה בואי נלך"אמר ויצא.
סבבה עכשיו הוא התחמק ממני אבל אני עוד יגלה ליאם לא יודע כמה מהר אני מגלה דברים על אנשים והוא נראה לי די חשוד…….