קטע קצר ומצמרר על השבת השחורה

עשן של מוות/יונתן כהן

"אימא, שריפה" צעקה לי ילדתי
כשבני בלייעל הבעירו גלגל בפתח ביתנו
עת ישבנו מכונסים מפחד בממ"ד
שמעתי את צחוקם המרושע
וידעתי,עוד רגע העשן ייכנס לחדר
אם אפתח את הדלת,הכלבים האלה ישסו בנו את זרע הרוע
ויקרעו מאיתנו כל צל של אנושיות.
אם אמשיך להחזיק בידית, העשן ימלא ריאותיי
ואכלה את משפחתי בשתי ידיי
דמעות הציפו את עיניי
לפתוח או לפתוח
שואלת את עצמי בלב כבד מה עושים
אני שומעת צעדי רגליים מתקרבים
זיעה קרה מכסה לי את הפנים
עוד רגע הדלת תיפתח
והרוע את ידו הארוכה אלינו ישלח
הילדים לא מפסיקים לבכות
אני מסמנת להם בשקט להיות
וביד רועדת מנגבת את הדמעות
מרחוק שומעים צרור יריות
פתאום שקט, דממת מוות
ובמעומעם מילים לא ברורות
אחרי מספר דקות ארוכות
בחיים לא שמחתי לשמוע קללות
ששמעתי בעברית באותן שניות
העשן כבר אפף את החדר
ושיעול כבד נשמע מכל עבר
בבת אחת פתחתי את הדלת
מבעד לעשן ראיתי את ההרס
פילסתי את דרכי בין גופות מחבלים
שלפני רגע רצו לעשות בנו שפטים
ואז ראיתי אותם,את המלאכים
החיילים שהצילו אותנו ובזכותם אנו חיים