קומה 9- הבוגלרים. פרק 6 חלק ב'- החלום

———נקודת המבט של ויקטור——–
אם זו לא הייתה היא, מי זו הייתה?!
"ויקטור, הדבר היחיד שאני זוכרת הוא את הרגע לפני שמעדתי, זה הכל."
"אין סיכוי נטע,"
נשמעו צרחות מאחורינו.
"מה זה היה?!", שאלתי בלחץ וקמתי יחד עם נטע במהירות.
"אני לא יודעת, לא אמרת שאין כאן אף אחד?!"
"כן", אמרתי, "לא היה אמור להיות כאן אף אחד!"
~~~~~כעבור חודש~~~~
התעוררתי. עוד סיוט, עוד רגשות אשם שמתגברים מיום ליום, עוד זכרונות.
התיישבתי במיטתו, מסתכלת על התמונה של ויקטור שהייתה על שידתי, יודעת שהכל קרה באשמתי.
הכל קרה לפני חודש, 'איך נתתי לו להיכנס למלכודת ככה? הייתי אמורה להגן עליו, אך איכזבתי אותו. בדיוק כמו שאכזבתי את עצמי.'
קמתי מהמיטה, במחבוא הקטן של ויקטור, המקום הכי בטוח שהיה לי כרגע.
'איך לא אמרתי לו שזאת לא נטע האמיתית?! איך יכולתי להיות כל כך טיפשה?!'
תפסתי את ראשי בידיי, מונעת מעצמי להתרגז, יודעת שזה לא יעזור לי.
פשוט רציתי לבכות, ולהסתגר כאן לנצח.
'הוא גילה לי את הסוד שלו, הוא הציל את חיי, ואני.. אני רק איכזבתי אותו, לא הייתי חזקה כמו שהוא היה רוצה. דייין ידעה כל הזמן שאני יודעת, היא ידעה שהייתי שם, איך ברחתי מבלי לוודא שויקטור נמצא מאחורי?! איך לא חשבתי להסיט את מבטי לאחור לשנייה אחת?! איך… איך הרגתי אותו.'
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היי קוראים יקרים,
בשלב הזה של הפרק ארצה להציב לעצמי מעין אתגר, ולתת לכם לבחור המשך לפרק מבין שני המשכים מוצעים, ההמשך שיבחר יותר, ייכתב. הנה ההמשכים האפשריים לפרק:

המשך מס' 1 לפרק: העצוב.
'איך.. איך הרגתי אותו. ויקטור מת עכשיו, והכל באשמתי!'
החלפתי בגדים, שמתי ג'קט כי ידעתי שקר בחוץ, יצאתי החוצה מהמחילה, מסתכלת על העיירה שפעם הייתה יפה יותר, 'ויקטור מת', 'ויקטור מת', שיננתי שוב ושוב בראשי, נהנית להאשים את עצמי שוב, ושוב. הלכתי ליד הקבר שלו, השארתי לו מכתב, עכשיו אני לבד. אבל דיין כבר לא מהווה איום. הוא ניצח אותה, אך בכך הוא שילם בחייו.
עכשיו אולי אוכל להציל את כל אלו שמתו בידי דיין, בזכות החידות העתיקות. 'רגע! אולי גם את ויקטור',הלוואי..", התחננתי בליבי, 'הלוואי..'

המשך מס' 2 לפרק: מעורר התקווה.
'איך.. איך הרגתי אותו. אני יודעת שהוא לא באמת מת אבל אני כבר מסוגלת לדמיין אותו מת, הוא לבד שם ואין לי מושג אם יש לי אומץ לחזור, לא אחרי מה שעברתי שם.'
לפתע הרגשתי מוזר, כאילו התפרץ ממני כוח שלא הכרתי, מידי יצא ברק ירוק מוזר ופיצוץ נשמע, נהדפתי אחורה ונפלתי על המיטה, נדהמת ממה שקרה הרגע.
התרוממתי לאט, חור ענק נפער בצידה של המחילה, אדמה חדרה פנימה, שמתי את ידי בכיוון של החור והחלקים עפו והסתדרו מחדש בצורת החור.
'בזכות הכוח החדש שלי, אני אוכל להציל את ויקטור ואת כולם, יש עוד תקווה.'