צללים-פרק שלוש:בתוך המערה

"היי?" קול חזק נשמע בחשכה "היי, אתה ער?" דזמונד הרגיש אדמה לחה וסלעית "או חרא…. על תגידו לי שהוצאתי אותו משם כדי שהוא ימות." הוא ניסה פתוח את עיניו אבל אלה נסגרו כמו דלפקי ברזל כבדים. קול אחר נשמע "כדי לך שהוא פאקינג יחיה!, אם לא אז אני מרסק לו את הראש כאן ועכשיו" הקול האחר נשמע מהורהר. "הוא חי אני אומר לך!" הקול השני לא היה משוכנע כל כך "היי אתה?!. שומע אותי?, יופי כי עם כן תזיז את הראש שלך, עם לא תגיד בי בי לראש ש'ך" דזמונד לא הבין מה קורה "תזיז את הראש שלך או שאני נשבע לך. הדם שלך ימרח על הקירות" הקול הראשון נשמע מבוהל , דזמונד נענע את ראשו חלושות, מאמץ שדרש ממנו כמות בלתי יאמנה של כוח רצון, "יופי" נשמע הקול וחפץ כבד נפל בכבדות על הרצפה ועשה צליל מתכתי. דזמונד השעין את גבו על אבן חלקלקה בחריקת שיניים, "לא היית צריך להיות אתו כזה. אתה זוכר את הפעם הראשונה שלך?" פעם ראשונה? על מה הם מדברים? דזמונד חשב לעצמו. הוא פתח את עיניו חלושות "היי אתה ער? או יופי יופי יופי" דזמונד ראה מולו נערה צעירה ובלונדינית, הקול שלה לא הלם את מינה…. מוזר. על גופה נחו בגדי עור שמקשרו ברצועות, "מה חזרנו לימי הביניים?" דזמונד חשב לעצמו מה שלא קורה כאן… "היי? אתה מרגיש בסדר?" דזמונד הביט בעיניים השקדיות שלה, היא הייתה…. די יפה. "אםם, כן אני מניח" אמר דזמונד והשתעל, הנער שרצה להרוג אותו עמד בפינת החדר ומלמל דברים, הנערה הסתכלה עליו "כן… אני יודעת שהוא יכול להיות קצת אגרסיבי אתה מבין. פשוט עוברת אלינו תקופה…. לא קלה" דזמונד הביט בה היא נראתה כל כך חייה ותוססת, "מה קרה לי? איפה אני? מי את? איפה כולם? איפה אני!" הנער הביט לכיוונו בלעג "אתה באמת לא זוכר דזמונד? הא?" דזמונד חשב על זה ואז נזכר. וולכן היה שם, דזמונד ירה אבן אליו, איימי…. מה עם איימי?. כאב חד פילח את ראשו הוא צעק מכאב. "ששש אתה בסדר הכל בסדר." הנערה החזיקה בידו, דזמונד לא יודע עם הוא מכיר אותה. מבטיהם הצטלבו ואז היא הסיטה מבט, "אמממ… אה כן! איפה הנימוסים שלי. קוראים לי קורנליה וליה, והבחור הזה ששם…" הנער לא העיף את מבטו לכיוונינו "שמו הוא אלביון לוסיאן"